האם אני לא בסדר?

הי דורית וכולם,

אנחנו נשואים שנתיים וחצי, בני 30, לפני כן יצאנו כשנה וסה"כ הזוגיות טובה. יש תקשורת נפלאה בינינו, כל אחד מביא את עצמו ואנחנו מאוד גלויים זה עם זה.
מאז ומתמיד היתה לנו משיכה עזה אחד כלפי השני. הוא מחמיא ומפרגן המון וההגדרה "בעל מושלם" נועדה לו.

אני חושבת שכבר מאז כמה חודשים אחרי ההיכרות, כשהתחלנו לשכב, ועד היום- כשאנחנו שוכבים אני נוטה לפנטז על כל מיני גברים אחרים. אם זה מישהו מהעבודה, שכן, שחקן, לא משנה מי. מאוד קשה לי לא לעשות את זה. אני נמשכת לבעלי, חושבת שהוא נראה טוב.. אבל אצלי משהו נדלק רק אחרי איזה חוסר שיגרה, אחרי משהו מלהיב מאוד, ובעיקר אחרי משחק מקדים טוב. כמובן, הוא לא תמיד בעיניין, בעיקר אם לא שכבנו כמה ימים והוא מאוד להוט. הוא פשוט ישר מגיע לשם בלי בעיה.. בלי הרבה חיזורים. הסברתי לו כמה זה חשוב לי, וזה עוזר לכמה דקות, אבל לא משהו שהרגשתי שהוא הפנים. איפשהו ירדתי מה"דרישה" הזאת אליו והסתפקתי במה שיש, כי גם מה שיש מספיק טוב. הבנתי שזה לא הוא ולא לחצתי. בסקס עצמו כיף לי איתו מאוד, אבל כדי להגיע לסיפוק אין מנוס והמחשבות על אחרים עולות.. גם על אחרים שלא קיימים אגב. אציין שהוא הראשון שלי.

אני מרגישה אשמה על כך שאם למשל יצא לי להכיר סתם מישהו בעבודה, וכמובן אף פעם אני לא משדרת משהו פרט לקורקטיות עם גברים אחרים, או אם יצא שיש איזה מישהו שמתחיל איתי, בסקס שיבוא לאחר מכן עם בעלי- אני אפנטז על הגבר ההוא, המפלרטט, המתחיל, המנסה וכו'. יש לציין שכשאני לבד עם עצמי, אני דווקא כן מפנטזת על הבעל, מה שקצת מוזר לי.

אני אדם שאוהב המון ריגושים (בכלל בחיים, אני שוברת שיגרה פעמים בות, משנה תסרוקות, משנה סגנון לבוש, משנה את הבית..), וקשר עם גברים באופן כללי נותן לי הרגשה טובה ומחמיאה (בעיקר כי שמרתי את עצמי כנראה), אבל לעולם לעולם לא אבגוד. אני אוהבת אותו ויותר מזה, יודעת שהוא האחד.. תרתי משמע. ז"א, הכל נשאר במחשבה, בפנטזיה, הדבר הלא אפשרי הזה מאוד מגרה את המחשבה שלי. אבל שם זה נשאר.. ואני לא יודעת האם זה מעיד משהו על הנישואים שלנו, על עצמי, אני חוששת שאפילו שהכל בדמיון, יש פה משהו שאצלי לא בסדר. סה"כ אנחנו נשואים מעט זמן ואני פוחדת שזה ישאר ככה תמיד, החוסר יכולת שלי לא לפנטז. אני אעדיף לא לפנטז! כי זה גורם לי להרגיש שאני לא בסדר..

אשמח לתגובות..

מאיה