בעלי לא רוצה סקס !!!

אנחנו נשואים שנתיים+יתינוק ומוגדרים זוג כבר 7 שנים...הוא היה קר גם בתקופת ה"חברות" רק לא גרנו ביחד ולא ראיתי עד כמה זה חמור...אבל כשנישאנו זה הפך לסיוט...הוא פשוט לא רוצה...אנחנו עושים את זה פעם בחודש לעיתים פעמיים בחודש וגם זה כי אני יוזמת וכי אני מתחילה ...ופשוט "אונסת" אותו בכח...
זה כל כך משפיל...אוףףף...אח"כ אני שונאת את עצמי על זה ואומרת שפעם הבאה אני אחכה חודשיים ואהיה קרה כמוהו ונראה מה יהיה...אבל שוב, אני זו שנשברת אחרי חודש...
זאת הרגשה כל כך גרועה...להרגיש לא רצויה,לא מחוזרת, לא נחשקת.....נראאה לי גרוע מזה אין...חשבתי גם על בגידות (אבל אני אדם מסורתי ומאמין והמצפון שלי פשוט לא נותן ולא יתן לי)
אני בחורה נאה מאוד (כמו שכלכן גם אמרתן על עצמכן) והוא נותן לי להרגיש מכוערת בחוסר תשומת לב הזה כלפיי....
בנוסף לכל מאכזב שהוא לא זוכר את יום הנישואין שלנו ובקושי את ימי ההולדת שלי (כלומר לא משקיע גם בדברים כאלה)....
מה עושים??
אני לא אשאיר את הילד שלי בלי אבא...הוא אבא נהדר...הוא אוהב את הילד יותר מהחיים שלו ואני אומללה...אומללה מאוד

אם הזוגיות שלכם עדיין חיה ונושמת, ויש דברים משותפים שחשובים לכם, אז כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן !
דבר ראשון את צריכה להבין שזוגיות היא שותפות לכל דבר ועניין, כשאחד נעדר מהעבודה אז השני ממלא את מקומו, כמובן שבכל שותפות יש הגדרות מי עושה מה, אבל לפעמים השעה דוחקת, או שנוצרת בעייה כלשהיא, ואז אין חוקים והגבלות, כדי להציל את העסק, זה שנמצא בכושר או זה שמסוגל להחיות את הקשר עושה את זה בלי תנאים והעיקר בלי להסתכל אחורה, כי חייבים להציל את העסק מקריסה !
-
הרבה נשים כותבות כאן, שבעבר הם היו רגילות שהיו מחזרים אחריהן וכו' נכון זה דרכו של האיש לחזר אחר האשה, אבל כל זה בתקופה מאוד מצומצמת כדי להגיע לייעד לכבוש אותו וכו', עם הזמן גם הבעל הכי רומנטי, מתרגל ומתחיל לפקשש, תוסיפו לזה את מירוץ החיים התובעני, עבודה בסביבת נשים אחרות, פגישה עם זוגות אחרים, ההשוואות ! שהורסות כל חלקה טובה שעדיין קיימת !
ו,,, מתחיל נסיגה, לא תמיד מבחינים בה אלו שצריכים להבחין בה, ומתחילה ירידה ועוד ירידה, עד למצב שאת הגעת,
כשאת או את, לומדות על בשרכן שהמצב בטטה, יש לכם 2 דרכים או לשבת ולקטר, ללכת לחפש במקום אחר, להתעצבן על הילדים, לעלות במשקל, לצאת לקניות מטורפות, וכו וכו' ,
או לקום ולעשות מעשה,,,---------
והמעשה הזה, הוא חובתכם בדיוק כמו שבעבר היה של הגבר שלכם,
יש שריפה בבית, ואתן כנשים חזקות, שבדרך כלל גם יותר חכמות מתבקשות לשנס מותניים,,, ולגרום לבעל שלכם לזעזועים, כי כך א"א להמשיך ולו ליום אחד בלבד,
-
אז קדימה , את כל המרץ, המחשבות על בגידה, התאוות והתשוקות לתעל לתוך הבית פנימה, (בהנחה שהגבר שלכם שווה את זה, והוא לא דוחה מינית, ולא מתעלל ריגשית וכ"ש פיזית,,,).
תראו לו מה זה אשה עם ביצים, אחת שיודעת מה היא רוצה, תרשמו לסדנת זוגיות, תצאו עם חברות, תעילמו מהבית לכמה שעות, תפילו עליו תפקידים עם הילדים שיתחנן שתחזרו כבר הביתה,
תייצרו מתח מיני בדיבור, בלבוש, וכו', החזירו עטרה ליושנה,,,
-
עם הדרכה נכונה ניתן להגיע לחידוש האהבה והנלווה אליה--- בתוך מס' ימים, והעיקר זה ללמוד מעתה כיצד משמרים זוגית לאורך זמן,
לא חייבים לקפוץ בנג'י, או להפתיע במתנות יקרות, זה טוב להרשים בתחילת הקשר, החכמה לשמר את הקשר על גחלת עמומה עם התפרצויות חמות שנותנות את הטעם לחיים משותפים, ובדרך כלל גורמות לעניין תמידי של אחד בשנייה בלי צורך לחפש בחוץ,
-
יאלה אין זמן, צאו לעבודה, ועדכנו בהמשך
בהצלחה

אני הולכת לקצת זמן ישר בעלי מתקשר אין זה משהו מתי את באה? חחחחח חייב קשיחות אין אןי

אני רוצה לשתף אותך קצת מנסיוני ואף לתת לך רעינות.
קודם-כל, אני חייבת להגיד שאני מסכימה עם כל מילה שכתב לך בני. הוא כתב דברים חכמים מאוד, ואני הכי אני מסכימה עם הצעתו הנבונה: לקחת אחריות, צעד אחד קדימה, לגרותו בדרך חכמה, ובתבונה להחזיר את התשוקה בניכם.
תאמיני לי, גם לי לא היה קל. גם לי היו תקופות קרות בעניין הזה עם בעלי. (ועדיין יש מידי פעם), ואני הרגשתי איך החשק שלי להשקיע בבית ובילדים ירד אף הוא בתקופה בה היינו ביחסים קרים. אבל לאחר מחשבה, וכשהבנתי שלמעשה אני מזיקה לעצמי ולילדים- החלטתי לקחת את עצמי בידיים ועשיתי בדיוק מה שבני תיאר לך; יצאתי עם חברות, התלבשתי יפה גם בתקופה שלא עבדתי. לפעמים הייתי מסתדרת לידו ומורחת קרמים לידו כדי שיתגרה. ותאמיני לי- זה עובד! או שהייתי מבקשת שימרח לי, שיעשה לי מסאג', כאילו בדרך אגב. עוד דבר שהייתי ממליצה- הכיני לו ארוחת ערב ולאחר שהילד ילך לישון, הדליקי נרות, עמעמי את האורות ותאכלו ביחד- עשו לכם מן ערב רומנטי ולא שגרתי. אז גם תדברו בנחת על הכל,(שזה דבר לא פחות חשוב) ואולי גם האווירה הרומנטית שתצרי- תעשה את שלה...
אם קשה לכם לארגן ארוחה כזו בבית בגלל הילדים או משהו כזה- הייתי ממליצה לצאת מידי פעם למסעדה, לסרט, ואפילו סתם לטיול לילי באויר הצח. (רק את והוא, בלי נספחים...) זה ישפר את מצב הרוח של שניכם וגם אם הסקס לא יחזור להיות כפי שהיה - תחושתכם אחד אל השני תהיה תחושה של הזדהות, של הבנה, כבר לא יהיה את אותו כעס או תחושת עלבון על כך שאין סקס באופן תדיר. תחושת- מועקה זו תתחלף בתחושה אחרת, מבינה יותר- שיש לי חבר לחיים וזה החשוב מכל!! מתוך כך, אני מאמינה- ישתפר, ולו במקצת, גם הסקס.
בתור אישה נשואה- גם בחיי יש עליות ומורדות בסקס בפרט ובזוגיות בכלל. למדתי איך כל פעם מחדש (על-אף שזה קשה) להתעלות על עצמי, לשתף את בעלי (דרך-אגב, שיתפת את בעלך על כך? כשאני משתפת את בעלי, הוא מגלה צער על העניין ומבטיח להשתדל להשתפר. בנוסף אני גם יודעת שהוא חוזר תשוש מן העבודה, דבר שמקשה עליו לעשות סקס בתדירות שהיתה בעבר...) למשל, אחד הדברים שלמדתי זה שבגלל עייפותו -עלינו לעשות את הסקס כמה שיותר מוקדם, (ולא מתי שבא לנו, כמו שעשינו בעבר), כי אז בעלי רגוע, לא לחוץ בזמן, לא טרוד וחושב כמה שעות עוד נותר לו לישון עד שהוא צריך לקום לעוד יום עבודה מפרך... זה לפחות מה שקורה אצלי.
ממליצה לך לקרוא שוב את מה שכתב בני- ניכר כי הוא כתב את הדברים בזווית שאישה אינה רואה. לאחר כמה שיחות בנושא עם בעלי- מתברר כי חוסר סקס או ירידה בחשק לסקס (אצלי וסביר להניח שגם אצל אחרות), אינו נובע מתוך כך שחדלה האהבה, אלא מתוך עומס ולחץ בעבודה ועייפות. כשיש ילד- יש פן נוסף שצריך להתחשב בו, להזהר מתי עושים ואיפה...בנוסף גם שגרת היומיום עושה את שלה ולכן יש לשבור אותה מפעם לפעם בכך שתעשו משהו שונה ולא שגרתי כמו שכתבתי למעלה.
שיתפתי כדי לתת רעיונות ולסייע עד כמה שניתן. מקווה שעזרתי :)

העניין שנדמה לי שמיציתי את רוב הרעיונות האלו...אפילו התחלתי לחטוא במחשבות ולחשוב שאולי בעלי הוא גיי בתוך הארון...(כן כן עד כדי כך...)
העניין עם העייפות קיים..הוא באמת עובד המון וגם לומד ואני מבינה (אין ברירה)
אנו חיים בשגרת חיים תובענית ועמוסה
אבל בימים בהם פתאום יש חל"ת או חג או סופ"ש שומדבר לא משתנה...
נהגתי להיות בחורה שלא יושבת בבית, למדתי לתואר ראשון, כל הזמן עבדתי ודאגתי לעצמי (ואפילו לו בזמן היותו סטודנט) , ...ופתאום אחרי הילד מצאתי את עצמי במצב פיסי ונפשי לא קל..פתאום נהייתי כלואה ...איבדתי הכל, את שגרת חיי,העבודה שרק התחלתי אחרי הלימודים והיה לי קשה לחזור למציאות. התינוק נכנס לפעוטון רק עכשיו ואני מתחילה להשתקם וכמו שאמרת- להתלבש יפה,להתאפר ולחזור למשקל 54 וכו'...אבל כל זה נראה לי לא מזיז לו..
נראה לי משהו בהורמונים דפוק אצלו...אני לא פסיכולוגית אבל אני חושבת שהוא סובל מתסמונת מומצאת שלי בשם "נכות רגשית"...
לגבי העניין עם היוזמה: תמיד הייתי האדם היוזם האסרטיבי והקריזמטי (לעומתו) ובוודאי שמזמן לקחתי את הדברים לידיים ועשיתי המון מאמצים ומכולם התאכזבתי, למשל;
הכנתי ארוחת ערב עם נרות והפתעתי אותו כשחזר מהעבודה (הוא תמיד חוזר עם פרצוף חמוץ) חשבתי שהבעת פניו תשתנה, אולם הוא הביט באדישות על השולחן ואמר לי "אני לא רעב"...נחנקתי מדמעות (וטוב שהתאפקתי ולא חנקתי אותו) ועוד מלא מקרים כאלה.
בחיי הרווקות הייתי בחורה מלאת שמחת חיים, מאוד מחוזרת, רגילה לתשומת לב (מושכת) ויצאתי לדייטים עם בחורים מאוד מבריקים ורהוטים, רומנטיים, אנשי רוח ושיח...אך לצורך נישואין העדפתי משום עוורון זמני או חוסר נסיון ללכת על בטוח, על האנטיטזה לעצמי: אדם שקט (לא דברן בלשון המעטה), ישר, טוב,עדין, ללא עבר עם נשים (פרט לחברה אחת) ללא חברים כמעט כי הוא ילד בית, לא שותה לא מעשן כזה שלעולם לא יבגוד והאידיאל החנון של כל אמא...ואני מרגישה שנדפקתי.
הודעתי לאמא שלי שאני לא אחזיק איתו מעמד והיה לה קשה לשמוע את זה.
מה עושים כשיש ילד...האם להמשיך ולבטל את עצמי למענו כל חיי?...כי נראה לי שזה אופי שאי אפשר לשנותו. (ברור שלייעוץ זוגיות וכדומה...אין מצב...הוא לא ילך) או האם להתנהג באגואיסטיות ולהמשיך הלאה? להודיע לו חגיגית שפיניטו לה קומדיה?...
שוב, "האם יש לנו עדיין זוגיות" אין לי מושג מה לענות על זה..העניין שכל זה משפיע גם על האהבה שלי אליו..היא פשוט דועכת....אני מפסיקה להרגיש אליו משיכה...ומתחילה לראות בו רק את החסרונות...
עצוב להיפרד בגלל זה...אבל אני מרגישה שאני חיה עם איש זר בבית...
למרות שהוא אבא נהדר...והוא מאוד משקיע בילד (אחרי עבודה, אם זה נופל על יום שהוא חוזר יחסית מוקדם-שעה 5 בערב, אז הוא לא אוכל ולא שותה ולוקח אותו לטייל וחוזר אחרי שעתיים....באמת בנאדם טוב...)
לסיכום: אני חיה עם אבא טוב, אדם טוב ואף מדהים (בפני עצמו) ובעל גרוע ביותר...

אל תוותרי !
תכריחי אותו ללכת לייעוץ זוגי או אפי' מיני, השיטה כיום היא ללכת לשיחה שתיים לבדך, ולבדוק את השטח, אם הוא אוהב אותך זה יעניין אותו לכל הפחות להשתתף בשיחות או לדבר עליהם אח"כ, אם כל זה לא קורה,,,
והלכתם לבדיקות רפואיות מתאימות, תבקשו את כל המכלול מרופא משפחה , ואח"כ תשבו ביחד ותלבנו את המצב,,,
ועדיין הוא לא משתף פעולה בדבר הבסיסי שלשמו התכנסנו לעולם הזה, וזהו הדבק הכי חזק שגורם לאנשים להיות ולסבול אחד את השני,,,
אין לך ברירה אלא להראות לו את הצד היפה של הקוקר מחדר המדרגות.
נקודה.
בהצלחה

קשה יהיה ללחוץ על ייעוץ כי הוא בנאדם פרטי מאוד, לא מדבר על עצמו לא איתי ולא עם אף אחד...מאוד סגור ומופנם.
אני אציע זאת כמפלט אחרון ונראה..

אני שמח בשבילך שלקחת אחריות על החיים שלך,
תלכי ליועץ/ת הכי מקצועי/ת. ורק אח"כ תספרי לו על הפגישות, תני לעצמך להחליט האם הוא ראוי שתתאמצי בשבילו, כי הפגישות הראשונות הם מתנה בשבילך, לדעת איפה את ממוקמת בתוך הזוגיות,
תעדכני אותנו בהמשך---
שבת שלום

שלום לך, אני חושבת שאין מנוס מלגשת לייעוץ סקסולוגי. מה שאת מתארת הוא קודם כל גישה מאוד אגוצנטרית של בן זוגך, ונראה לי שרמת העניין שלו בסקס מאוד נמוכה, אחרת הוא היה קצת מתעניין ולומד ומבין למה את זקוקה ממנו. נראה לי שהוא התרגל לכך שאת לקחת את האחריות על הנושא הזה - ליזום, לפתוח בשיחה, והוא מרגיש מאוד לא נוח סביב כל הנושא, ואולי גם מרגיש "לא יוצלח" לאור הערותייך המתוסכלות. מאוד יתכן שחלק מן ההימנעות שלו היא בגלל חששות שיש לו מהערותייך. הוא לא מקבל אותך בתור המומחית - קשה לו עם זה, ולכן עליו להסכים לפנות לייעוץ מיני - אולי לא בחברתך אלא בנפרד. הוא זקוק לקורס שיתן לו מושג מהי מיניות בריאה ועשירה. אולי את יכולה להתייעץ עם רופא המשפחה באופן דיסקרטי, כי חשוב לא לעורר את ההתנגדות שלו להתחיל לטפל בבעייה.
אם הוא לא יסכים ללכת לייעוץ - נסי את הדרך החיובית, האיטית: למדי אותו ע"י חיזוקים חיוביים על כל מה שהוא יעשה שיהיה לך נעים, והימנעי מלהעיר לו הערות שליליות, שכנראה גורמות לו ללחץ ולהימנעות. עודדי אותו ליזום דברים חדשים אפילו אם הם אינם מוצאים במיוחד חן בעינייך - העיקר שהוא יתפוס קצת יוזמה על משהו בתחום המיני. שבחי אותו כל שאת יכולה על כל דבר קטן שהוא מצליח בו. עלייך ליצור אווירה נעימה סביב הסקס, ולהימנע מביקורת.
אם כל הדרכים האלו לא עוזרות, והוא גם יסרב ללכת לייעוץ סקסולוגי - בנפרד או יחד איתך, אני חושבת שיש לך בעייה רצינית.

שלום בדויה יקרה!

קראתי את הודעתך והרגשתי כאילו מישהו ישב וכתב את התחושות וההרגשות שלי.
אני נשואה 5 שנים כאשר 4 מתוכן הן במצב הזה.
גם אני דיברתי גלויות עם בעלי על כך שלא מספיקה לי תדירות היחסים ושום דבר לא השתנה ליותר משבוע...
גם אני מתוסכלת ועצובה.
הכי גרוע- זה שהבנתי שכבר אין לי עם מי לדבר...
אלא אני פשוט למדתי לאונן לגמור כדי לספק את עצמי ללא מריבות ובכיות...
אני כ"כ מבינה אותך ומשתתפת בכאבך.

אני כל כך מזדהה איתך רק שאני עדיין לא נשואה אבל יש דיבורים על הנושא. אני די חוששת מהמצב, עולות תהיות האם כך יראו חיי המיניים?! הזוגיות מצויינת אבל בנין אנחנו משני עולמות שונים. אני לא מנוסה כל כך אבל איתו אני מייחלת לפתיחות שלא קיימת. אני לא גומרת ותמיד כואב לי. הוא יוזם פעם בשבוע ותוך כמה רגעים הכל נגמר. אין משחק מקדים ואין רצון לספק אותי אני לא יודעת אם זה נובע מחוסר ביטחון מצידו וחוסר מודעות או שפשוט אין משיכה והוא נאלץ להסתפק במה שיש אולי הוא פשוט לא אדם מיני. אני מאוד מאוכזבת בתחום הזה ויותר מכל אני מפחדת מבגידה בעתיד מצד שנינו. אשמח לעצתך כמנוסה לצערינו...

אני מבינה אותכן כ"כ ואחרי 8 שנות נישואים ,אני נהפכתי לאישה עצבנית ומתוסכלת
אני אישה מאוד נאה ואף פעם לא הבנתי מה לא בסדר בי ...למזלי הוא לא הצליח להוריד לי את הביטחון והבנתי שהבעיה היא בו ולא בי .
אפילו הגעתי למצב שאמרתי לו שאני אבגוד בו והוא לא ממש מתייחס לזה, אני כבר לא יודעת אם אני כ"כ רוצה את הסקס כמו שאני רוצה חום , אהבה איזהשהוא יחס ממנו או שפשוט יש לי צורך להשיג משהו בלתי מושג.
אני בחורה שטובלת במקווה ויש לי רק שבועיים להיות איתו , זה בכלל לא מעניין אותו מתי אני טובלת ושאני מגיעה למצב שאני מבקשת הוא דוחה אותי בכל מיני סיבות(עייפות , כאב ראש) הוא כמעט ולא יזם אף פעם ואם אני כבר יוזמת ויש משהו אז לא ממש אכפת לו ממני והוא דואג לעצמו , מעטות הפעמים שגמרתי איתו ולמדתי לדאוג לעצמי מבחינה מינית.
הקשר שלנו הולך ונהיה גרוע מיום ליום בעקבות הבעיה , הוא לא מוכן להודות בבעיה ולא מוכן ללכת לטיפול זוגי. לכל הנשים שמזהות בעיה כזאת או אחרת לא להתחחתן ולסבול!!!!

היי בדויה.
כתבת שאמרת לבעלך שבסוף את עלולה להגיע למצב שאת תבגדי בו והוא לא ממש התייחס לדבריך. המשפט הזה האיר את עיניי וגרם לי למעט עצב והזדהות איתך...
אם הוא אינו מייחס חשיבות למשפט כזה, אז... מה זה אומר?
הייתי ממליצה לך להתייעץ עם עדי או דורית, דווקא בעניין הספציפי הזה של זה מדוע הוא אינו מייחס חשיבות למשפט: "אני אבגוד בך".....

לצערי אני כ"כ מבינה ומזדהה איתכן.
בעלי תמיד היה סוג של קר במיטה, מעטות הפעמים שהוא יזם מעצמו, והפשיט אותי בתשוקה.
הוא לפעמים משתף פעולה אם א-נ-י יוזמת.. אבל לרוב עושה את זה בצורה מאולצת, כדי "לסמן וי" או להראות שהוא "כיבד" את ההצעות או בקשות שלי בתחום המיטה. זה ממש מרגיש כאילו יש לו "רשימת מכולת" והוא הולך על פיה. זה מוציא את הספונטניות.. ואת ההנאה...
אנחנו עושים סקס בערך פעם בשבוע או פעמיים וגם זה כי אני יוזמת לרוב.
נמאס לי להיות היוזמת, נמאס לי להעלות את הנושא לדיון.. ואני כ"כ הולכת על ביצים ומשתדלת להעלות את העניין בהכי רגישות ולפעמים ברמיזות.. זה כ"כ מתסכל...
לפעמים אני מגששת, וזוכה למשפטים בסגנון של :"אני עייף מדיי", "אני טרוד", "כואב לי הראש", "לא הלילה מתוקה". יש פעמים שאני אומרת לו שאנחנו בסלון ואני מציעה שניכנס למיטה הוא ישר מפרש את זה כאופציה ללכת לישון, ולפעמים אומר "אני עדיין לא עייף" "אני רוצה להישאר לצפות בטלוויזיה בסלון", הוא לא אומר לעצמו יש לי הזדמנות לזמן איכות עם אשתי ולסיפוק ותחזוק היחסים...
ומה שאני לא מבינה, כשאנחנו כן שוכבים הוא אומר במהלך הסקס וגם לאחריו שהיה מעולה ושהוא נהנה, אז למה הוא כ"כ קר אליי? למה הוא לא מביע חום, תשוקה, אינטימיות, שהוא נמשך אליי וחושק בי? :(

אותו סיפור בדיוק. נשואים 5 שנים אותו, קר מאד במיטה, אני כמעט יוזמת יחידה.

נמאס לי

אף פעם לא מספק אותי הוא גומר וזהו נגמר הסיפור הוא טוען שלוקח לי הרבה זמן לגמור והוא כן אוהב לראות אותי מתענגת אבל הוא מתייאש מלענג אותי מה יהיה