בדידות

מישהו?????

מהודעתך עולה דבר ברור- את מתה לסיים את הקשר הזה, אבל פוחדת להיות לבד.

הלהיות לבד הזה לאו דווקא צריך לגרום לך תחושת בדידות ועצבות כתוצאה. אלא להיות לבד פרושו לקחת רגע נשימה עמוקה, לסדר שוב את חייך לאחר קשר ארוך ולא מספק (כתבת שאף פעם לא באמת היה לך טוב שם), ולצאת לך שוב אל החיים, עם חברים, עם משפחה, לקחת קצת פסק זמן.. ולהתארגן מחדש.. אני חושבת שלא בדידות את תחושי אלא הקלה כ"כ גדולה.

כי בצעד הזה את עושה סופסוף משהו בשביל עצמך, בשביל הנפש שלך, שהרי לא טוב לך איפה שאת כיום. מה אומר לך שיהיה לך רע יותר כשתהיי לבד? להפך! מועקת הקשר וסיומו לא תהיה יותר על כתפייך, ויתפנה לך מקום לדברים אחרים..! חשבי כמה יהיה רגוע וקליל יותר כשאת תדעי שהמהלך הזה אותו את רוצה כבר הרבה זמן- מאחורייך.

מהלבד כולנו מפחדים. גם אני בתור נשואה פוחדת מהלבד.. אפילו שאני "ביחד". לבד פירושו דחיה, תסכול, כישלון. אני מבינה אותך. אבל הלבד הזה פרושו גם טוב ושלם, כתוצאה ממהלך בריא שאת עושה לעצמך. הלבד הזה יאפשר לך רגע להתבונן מהצד, פחות להיות מעורבת, ולחשוב טוב מה את באמת צריכה בקשר הבא שלך. קשר אחרי קשר הוא לא בהכרח דבר טוב כשרק בא לשמש תחליף לבדידות, שהרי כשקשר כזה מסתיים, ההרגשה הרבה יותר מציפה ומטרידה מלהיות לבד..

כשאת בשניים, בזוגיות, ולא טוב לך- זה הרבה יותר מטריד מלהיות לבד כשלא טוב לך. חשבי על זה.

אל תפחדי, תסיימי את הקשר.

בהצלחה לך מתוקה.

מאוד אהבתי את תשובתה של מאיה אליך. אוסיף עוד דבר: אני מתרשמת שקשה לך להיות לבד כי תחושת הערך העצמי שלך מאוד יורדת. זו סיבה מאוד חשובה להתחיל להכיר את עצמך, להתיידד עם עצמך, להקשיב לרחשי ליבך, לרצונותיך האמיתיים. נראה לי שהתרגלת לחיות בשניים ולהביא כל הזמן בחשבון את האחר ואת רצונותיו. אני ממליצה לך בכל תוקף: הקדישי את החצי שנה הקרובה לעצמך. עשי דברים שאת אוהבת לעשות, פרגני זאת לעצמך. אם תעזבי אותו ומייד תתחברי לבן זוג חדש - שוב תפספסי את ההזדמנות להכיר את עצמך. למה זה חשוב? כי אחרי שאת מכירה את עצמך ומתחילה להרגיש נוח עם עצמך, גם אנשים אחרים - ידידים ובני זוג - ירגישו נוח איתך. סיבה נוספת היא שתוכלי לדעת הרבה יותר טוב מי בן הזוג שבאמת יהיה לך טוב איתו. כי אחרת את בסכנה שכל מי שיציע לך חברות - את תלכי איתו כי כל כך קשה לך להישאר לבד.
אני מציעה לך לא לקרא לכך "בדידות".
החליפי את הכותרת הטעונה הזאת וקראי לכך "הזדמנות", "היכרות עם עצמי". את תראי שהחלפת הכותרת יכולה לעשות רבות!
אם קשה לך לעשות את הצעדים הללו לבד - קחי קצת ייעוץ פסיכולוגי שיתמוך בך, או הירשמי לסדנת הפורום של לנדמרק שעושה נפלאות.
אשמח לשמוע ממך בהמשך!

מאיה יקרה, אני מאוד אוהבת את תשובותיך החכמת והרגישות, ואת מוזמנת להגיב יותר!

דורית יקרה,

תודה רבה על המשוב שלך. אני רואה בך כאישיות וכמטפלת מקצועית מאוד. מעריכה אותך. ולכן גם מוצאת את ה'מקום' והסיבות לכתוב בפורום שלך ושל יהודית. זה לא הפורום הראשון בנושא זוגיות שאני מבקרת בו, ומכולם, אני מאמינה שכאן (!) באמת מוצאים אוזן מקצועית, ודעה שמגיעה ממקום של הקדשה, רגש וחשיבה המותאמת למבקש העזרה.

אני אנסה להענות להזמנתך ולכתוב יותר. שוב תודה.

מאיה ודורית,
תודה רבה על התייחסותכן הכנה והאמיתית.
מרגיש לי שבאמת אכפת לכן, וזאת הרגשה נפלאה.
דורית,
הנה, שיניתי את הכותרת שלי, אני מקווה שהיא באמת צעד קטן לפני הצעד הגדול והמפחיד שעליי לעשות. (ואני מקווה שאעשה זאת בקרוב...)

יש לי שאלה נוספת, אני לא בטוחה לאיזה תחום לשייך אותה.
מאז ומתמיד, בגלל שהייתי בחברת בני זוג, אף פעם לא באמת התפניתי ליצור חברויות. יש לי חברה אחת מאוד טובה וידיד אחד מאוד טוב. (שאני דיי שומרת איתם על קשר טלפוני יומי, תבינו בהמשך)

הרבה פעמים, כשמציעים לי לצאת ולבלות, אני שוללת כל פעם בתירוץ אחר. זה לא שאני באמת לא יכולה לצאת, אלא שהאינסטינקט הראשוני שלי זה לומר את המילה לא. גם שמשכנעים אותי אני נשארת בשלי, ואז מתלוננת שאין לי חברים.
אני לא מבינה למה אני נוטה לומר "לא" לכל דבר,במיוחד שאני יודעת שאם אצא, אהנה וזה יעשה לי רק טוב. אני מודעת למצב הזה אבל משום מה, אני לא מצליחה לצאת ממנו. מאוד הייתי רוצה ליצור חברים וכמו שאומרים, להינות מהחיים, אבל משהו כנראה מונע את זה ממני.
השאלה שלי היא, ממה זה יכול לנבוע?
תודה רבה!

כל הכבוד לך על ההיענות להזמנה ולאתגר.
ההרגשה שלי היא שאת אומרת את ה"לא" הזה לעצמך קודם כל. כאילו את אומרת - לא מגיע לך ליהנות, לא מגיע לך לחוות את החיים, הישארי בבית, בנוחיות המוכרת שלך...
אולי יש גם אי אילו חששות שכנראה מגיעים מן הילדות שלך - מחוויות לא כל כך מוצלחות מן הבחינה החברתית, ומשהו אוטומטי אצלך מייד מונף להתנגד להזמנות חברתיות כדי לשמור עליך מפני אירועים לא נעימים. העניין הוא שלפעמים מי שמחליט עבורנו באוטומטים הללו הוא הילדה בת החמש או העשר שחוותה חוויות לא נעימות והחליטה כל מיני החלטות איך צריך לחיות את החיים, והילדה הדי מוגבלת הזאת מנהלת לנו את החיים באופן אוטומטי.
אם יש משהו במה שכתבתי לך, אז לפעמים צריך פשוט לזהות את האוטומט הזה (ונדמה לי שאת די רואה זאת כבר בעצמך, לפי מה שכתבת) - להגיד לילדה הקטנה שהעולם הוא הרבה יותר מורכב ממה שהיא הצליחה להבין אותו אז, ויש בו הרבה חוויות נחמדות , ולך יש הרבה יכולות שאז לא היו לך, ותשכיבי אותה - עם כל הכבוד - לישון, ותעירי בעצמך את הבוגרת, ואיתה תצאי לכבוש את העולם. בתחילה את תראי שהילדה האוטומטית ממשיכה להרים ראש ולהופיע עם ההתנגדויות שלה, אבל לאט לאט, אם תתמידי, היא תפסיק!

היי דורית,
אני מקווה שאצליח.

תודה רבה על הכל ואני חייבת לציין שאני לומדת הרבה מהפורום הזה,
הוא נותן הרגשה שאנחנו לא לבד בעולם.

עשיתי את זה.
היום נפרדנו, נפרדנו כידידים, כפי שכבר ציינתי, כמו שאני הרגשתי שזה נגמר, גם הוא הרגיש אבל לאף אחד מאיתנו לא היה את האומץ לעשות את הצעד. אני יזמתי את הפרידה היום, זה קרה לפני שעתיים בערך, בכיתי הרבה ואני עדיין בוכה, אבל אני יודעת שזה היה צעד נכון ואני לא מתחרטת לרגע.
גם אמרנו שנישאר בקשר, אמנם לא עכשיו, אלא בהמשך.
הפרידה הייתה יפה יחסית, ועל כך אני שמחה.

אני קצת חוששת ממה שצפוי לקרות, הנה אני, אחרי 7 שנים בערך רצופות עם חבר, יוצאת החוצה להתמודד עם העולם לבדי....
זאת פעם ראשונה.
אשמח לקבל איזשהו חיזוק.......

כמה שאני שמחה בשבילך. כמה שאני מחזקת אותך עכשיו- עשית מעשה כ"כ אמיץ. לא עבורכם כזוג שלא מסופק, אלא רק עבור עצמך. סופסוף את יכולה להסתכל עלייך רגע מהצד ולומר שעשית משהו אמיתי ואמיץ עבור עצמך. ומפחיד.

יהיה לך עוד קשה עם ה"לבד" שהוחלף ב"הזדמנות" .. אבל כל פעם תחשבי על ההחלפה הזאת של הכותרת וכל פעם תעשי עבור עצמך עוד צעד קטן להגשים את ההזדמנות הזאת. אם זה להירשם לחוג, אם זה לצאת יותר, אם זה לנסות למצוא פורום בו תרכשי חברים חדשים והיכרויות חדשות , אם זה לקנות אופניים ופשוט לדווש ולהוציא אנרגיות (מניסיון..! מדהים כמה שזה עושה טוב).. פשוט לפנק את עצמך.

הבכי שלך לדעתי מעיד על המון הקלה מכאב, ממועקה.. הבכי מוציא את השאריות החוצה ואל תיבהלי ממנו לרגע. הוא מטאטא אבק. זה הכל.

תתני לזה להיות, ומחר, מתחיל שבוע חדש, שבוע טוב באמת, בו את, עם עצמך, הולכת וחוקרת אותך, הולכת ומקיימת זוגיות עם עצמך הפעם. את לא יודעת עדיין כמה כיף זה. אבל את תיווכחי בהמשך. למעשה יש לי תחושה שאת עוד תשובי לכאן, בעוד שבוע שבועיים, ותגידי את המשפט הזה "טוב לי עם הלבד של עצמי.. כרגע זה מה שמתאים לי". וכבר לא תחששי כ"כ.

עשית מעשה אמיץ, מצדיעה לך ומחזקת אותך מאוד.

ב היקרה עד מאוד, מגיע לך כל הכבוד!!! את מאוד "ניתנת לאימון", כלומר מוכנה להיחשף, מוכנה לבחון רעיונות חדשים ולהתנסות בהם, וליישם אותם אל תוך החיים שלך, ולהתגבר על הפחדים. את אמיצה! עכשו את יכולה לחשוב על שתי התכונות שאלו שנחשפו בימים האחרונים, ולדעת כבר שיש לך אותן ברפרטואר שלך, ואלו תכונות מאוד חשובות ועוזרות. וכבר נאמר שזו לא חוכמה להיות ללא פחדים וחששות. החוכמה היא להתגבר על כל הפחדים ולהיכנס לפעולה. וזה מה שעשית.
עכוש את יכולה לבחון איפה עוד את יכולה להיות אמיצה ולהתגבר על פחדים וחששות.
המון הצלחה, והמשיכי לספר לנו כאן. ותודה על הפידבקים הטובים.

היי דורית,
זה נשמע מאוד נכון אבל אני לא מרגישה אמיצה...
אני מרגישה שאי אפשר היה לדחות את זה... כמה שרציתי לדחות את הפרידה כבר לא יכלתי.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי והקשר היה בלתי נסבל.
הייתי רוצה לחשוב על עצמי כאמיצה אבל אני בהחלט לא מרגישה כך.

תודה על הכל :)