רומן עם גבר נשוי

שלום לך, אמא לשלושה. אני קולטת את הדאגה הרבה שמתרחשת מסביב לאחותך - כל המשפחה מודאגת מאי מימוש הפוטנציאל ומן ההסתבכות עם גבר נשוי.
מנסיוני - כאשר אדם בוגר נעטף בדאגת הסובבים כלפיו, יש משהו מעיק ומטריד בדאגה הזאת. אתם כאילו משדרים לה - אנחנו לא סומכים עלייך שתסתדרי בעצמך, אז אנחנו כל הזמן חושבים מה להציע לך, איך לשלוף אותך מזה. יש כאן גם היבט נוסף - של העברת האחריות מן האדם עליו מדובר - אחותך - לשאר בני המשפחה.
זה אולי נשמע לך ולאחרים כאן מוזר שאני רואה את מושג הדאגה כמשהו שלילי, כי מי שמוצא עצמו דואג - בטוח שזהו רגש נאצל וחיובי! אבל חשוב לי להעביר את המסר הזה:
כל עוד אחותך חשה את הדאגה הזאת - היא לא תרגיש חופשייה להתייעץ איתכם. היא תגיע לשיחה איתכם מלווה ברגשות אשמה וכשלון - "אני לא מספיק טובה, מוצלחת, אני גורמת לבני משפחתי האהובים דאגת יתר...", היא לא תוכל לספר לכם כל אשר על ליבה כדי להימנע מלהדאיג אתכם עוד יותר...היא גם מרגישה שאינכם סומכים עליה שתצליח לצאת מן הבעיות באופן עצמאי וזה מאוד מחליש. סוג של מעגל קסמים שלילי...
את גם כותבת - יש לציין שלא דיברנו על זה מילה וגם הסכמנו שלא לדבר: כלומר משהו בסגנון המשפחתי של השתקה אפילו עושה את העניין עוד יותר בעייתי.
אחותך כרגע משקיעה כנראה אנרגיות רבות בחסימת הדאגה הזאת, בהדיפתה ממנה והלאה.
לדעתי הכיוון הוא הפוך: לסמוך עליה שהיא תמצא את הדרך שתהיה נכונה לה בעצמה, בזמן שלה. למצוא את הדרך להגיד לה את המשפט הזה, כדי שתדע שעול הדאגה שלכם יורד ממנה. אז היא תמצא את האנרגיות ואת החוכמה לפתור את מצבה בחיים, ויכול להיות שבטווח הארוך היא בחרה נכון. אנחנו לא באמת יודעים אצל מי האמת והצדק.