בעיות בחיי הנישואין

טליה יקרה,
התנהגותו לא צפויה. ההקצנות והפרשנויות, ההתחשבנויות והפנקסנות שלו, המתח וחוסר היציבות קשה מאוד ולא בריאה גם לו וגם למי שחי לצידו. המתח שלו לא פועל טוב על היחסים ביניכם. בלתי אפשרי לעמוד כל הזמן על המשמר, לשקול מילים בכדי לא להגיע למצבים קיצוניים שכאלה. המתח והייאוש יגברו והאנרגיות של שניכם יאזלו ולא יהיה מנוס אלא להתמודד עם משבר קשה.
מוטב שתיפנו בהקדם לייעוץ/טיפול מקצועי לפני שיהיה מאוחר מידי.

זה כמובן היה צד אחד.
הבעיה האמיתית נמשכת כבר אפילו מלפני הנישואין. ובעצם "חוסר הסבלנות לשגיאות"
הוא תוצאה של משהו גדול יותר.
הגורמים העקריים הם:
1) הצד השני בויכוח תופס צד כמו בבית משפט ולא מבין שלפעמים הערות כאלה ואחרות
(בונות ולא הורסות) הם לטובת הכלל. כל מילה או טענה מלווים אחרי חמש דקות בהכחשה שהם קרו.
2) חוסר זהירות מוחלט בחיי היום יום. הצד השני אינו מסוגל לקחת אחריות על בעיות
או שגיאות בהתנהלות שלו , ומצד שני עושה הרבה שגיאות בהתנהלות שלו ולא שם לב
כמעט לשום דבר , בטוענה ש"יהיה בסדר".
3) הצד שני יודע לתת הערות אבל לקבל ביקורת הוא לא מסוגל לא ברגע המקרה ולא אחר כך.
4) כל פעם שהצד השני עייף או טיפה חסר סבלנות הוא לא מסוגל לנהל דו שיח נורמלי אלא
מתעלם ומסנן איזו הערה לא במקום.
5) הצד השני אינו מסוגל לנהל דו שיח שאינו נגמר אחרי כמה משפטים בשורה תחתונה - חוסר סבלנות.
וכהנה וכהנה.

יוסף לציין שאחרי ויכוח שמתקבלות מסקנות ושאמורים ליישם אותם אחר כך , כשהדברים
קורים שוב ושוב ושוב כבר הספים משתנים וכבר חוסר הסבלנות הולך וגובר.

ללא ספק , מלכתחילה , שהיה צריך ביעוץ נישואין.
או שזה יעזור או שלא. מה שבטוח שלא יתכן שלא תהיה הפקת לקחים ולימוד וקבלת פידבק
והידברות הדדית שהן הבסיס של כל זוג להתמודדות עם דברים בחיים.
חוץ מזה , בין אם מגיעים לפשרה לוגית מתאימה בין הצדדים או לא , שתי הצדדים צריכים
להיות מרוצים בחלקם , כך שלגשר בין 2 דיעות זה דבר אחד , אבל לספק 2 דיעות זה דבר אחר.

הבעל.

בעל יקר,
חייכת אותי. יודע למה? כי ככל הנראה אשתך היא גם המראה שלך. אצטט מדבריך : "...הצד השני בויכוח תופס צד כמו בבית משפט"... מהו ה"צד השני"? גורם זר? גוף שלישי? מי כתב בסגנון של עורך דין המציג טיעונים מסודרים לבית המשפט? ....תחשוב על זה ;)).
מסר ודעות מתקבלים ב"צד השני" רק כשלא נזקקים לבנות חומות הגנה והוויכוח שקול ולא בכפייה כוחנית. די שאחד ה"צדדים" יוצא משליטה ומאבד כל פרופורציות בוויכוח/בריב – החטאתם את המטרה ומכאן אין יותר הקשבה אלא התנגדויות, התגוננות ובניית ביצורים.
צדקת – נכון לכם ללכת בהקדם ליועצ/ת מקצועי וממנו/ה לקבל כלים לכבד להקשיב ותקשורת בונה.
חבל להפסיד אהבה יפה בגלל עקרונות. תיזכרו בזו שהיתה לכם...

אני רואה את זה טיפה אחרת.
אני חושב שבכל שיחה או ויכוח יש 2 צדדים.
אני לא רואה סיבה להעלות טונים אם יש אוזן קשבת בצד השני.
זה לא אומר שהצד השני צריך להסכים , אבל לשמוע ולכבד שיש דיעה שונה משלו ולהמשיך משם.
כשאחד הצדדים בויכוח מגיב באטימות או זלזול נראה לי שהפועל היוצא הוא בעצם
שמנסים עוד פעם רק יותר חזק. ואולי זה מה שגורם לטונים.
בכל מצב , יש עליית טונים הדרגתית בשיחה ולא ישר קופצים למקסימום. אומנם היא די
מהירה בגלל ההתיאשות מזה שזה לא נפתר אבל היא הדרגתית.
וחוץ מזה אופיין כזה דווקא מצביע שאני מוביל את הויכוח ולא מובל , ובגלל שאני מנסה לפתור
אני מרגיש שזה דורש ממני לנסות יותר חזק. אשמתי?

בעל יקר,
טונים עולים כשמאבדים שליטה. אטימות וזלזול והפגנת חוסר כבוד - גם הם נסיון לשלוט באחר. אל לכם לנסות לשלוט ולשנות זה את זה ואל לכם להאשים ולחפש אשמים. זה לא קרב ולא בית משפט גבוה לצדק. מיצאו דרך להחליף את סגנון הוויכוח מדרך של הובלה וכיבוש לדרך של פתרון, הקשבה ותקשורת בונה.
שובו לראות בזולת שותף לדרך, לתת ולקבל,
לוותר על דפוסי התנהגות שלא עובדים יותר, תגשימו רצונות.
גשו בהקדם לייעוץ.