על סף השיגעון

שלום!
אני בת 26 נשואה כשנה ונמצאת בחודש שביעי הריון ראשון שמצליח מתוך שלוש (1 הפלה לפני החתונה 1 הריון חוץ רחמי), בעלי נשוי פעם שנייה ללא ילדים והוא גם הבכור במשפחה שלו שהתחתן ועומד להולד להם נכד ראשון אותו הדבר גם אצלי.אמא שלו מרגע ההודעה על ההריון לא הפסיקה להתלהב ברמות מטורפות חלקן טובות ונחמדות וחלקן פשוט מציקות לי כי אני מרגישה כאילו שאין לה גבולות (זה התינוק שלי) הבעיה היא שאני משתדלת לא להעיר לה כדי לא לפגוע ולכן אני משתפת את בעלי בעיניין רק הבעיה היא שהוא כבר לא יכול לשמוע את התלונות שלי בנושא והחליט "לפוצץ" את העיניין עד כדי שעירב את הוריו ואמר להם לא להיות איתי בקשר כמו שהיו עד עכשיו.
למרות הפעולה שעשה הוא בעצמו נכנכס לעיניין ז"א הרחיק את עצמו ממני פתאום נותן לי הרגשה ששוב אני כאילו בן אדם זר ולא חלק ממנו ובקום שיגן עלי ויהיה לי לאוזן קשבת שיתמוך בי אני מרגישה שהוא מפנה לי את הגב ומגן על הוריו בלבד.
כאשר הוא במצב של מריבה איתי הוא "יורה" מילים ומשפטים שננעצים בי כמו סכינים הוא מאוד פוגע בי ולא משנה מה אני עושה כדי שיפסיק זה לא קורה רק אחרי שהוא נרגע.
חשוב לי לציין שהוא אהבת חיי ומאוד נלחמתי כדי להיות איתו ז"א לא ויתרתי על קשר איתו עד אשר הוא הבין שאני האחת בשבילו מכל הבחורות שהיו לו (נכון שזה נשמע לא טוב אבל זה על קצה המזלג)
אני לא הכרחתי אותו באמת להיות איתי ולהתחתן איתי הכל היה ביוזמתו בסופו של דבר, אבל אני לא מבינה למה הוא מרשה לעצמו "לדרוך" עליי אני בטוחה וגם יודעת שאף אחת לא הייתה נשארת נשואה לבן אדם עם התנהגות כזו ומפריע לי שהוא כנראה בתת מודע שלו מנצל את העובדה שאני מתה עליו....רק חבל לי שכל זה יכול ביום אחד לעבור לי אם הוא ימשיך בהתנהגויות האלו בכל מריבה שתיהיה.
בקיצור אני כבר דיי מיואשת מהעיניין ומפחדת שבסוף ייצא לי תינוק עם בעיה כי אין לי שקט אמיתי לאורך זמן בהריון זה אני כ"כ סובלת, לא יודעת כבר מה לעשות מפחדת להשתגע....
מצטערת על האורך והסירבול - מקווה להבנה