תעזרו לי בבקשה :(

שלום לך נערה צעירה...מה שחווית בתחילת הקשר נקרא "התאהבות" וזו מורכבת במידה רבה מאוד מתגובות פיזיולוגיות של המוח. כאשר אנו מתאהבים חזק במישהו - המחשבות עליו גורמות לנו לריגוש רב, מופעלים כימיקלים במוח המציפים את כל הגוף בתחושת ה"פרפרים בבטן". עם הזמן, ככל שאנחנו מתרגלים לנוכחותו של האהוב בחיים שלנו, התופעה הכימית הזאת הולכת ונחלשת. אם למדת בביה"ס קצת על תפקוד המוח, תוכלי להבין את מה שאני מתארת יותר בקלות. ככל שמסלול עיצבי מסויים מופעל יותר פעמים, כך מתחוללת התרגלות להתרחשותו. זה מנגנון שעוזר לנו להישרד: הוא מאפשר לנו להבחין בין משהו חדש ובלתי צפוי - שאמור לתפוס את תשומת ליבנו, לעומת משהו יומיומי החוזר על עצמו ומוכר לנו ואנחנו כבר יודעים איך להיערך כלפיו.חשבי למשל על היום הראשון ללימודים במקום חדש - כמה התרגשות הוא מעורר, ועל המשך השנה - כב ראיננו מתרגישם באותה מידה בכל פעם שאנו יוצאים לקראת בית הספר...
אז ההתאהבות גורלה לחלוף, עם כל זה שהיא מאוד נעימה ומיוחדת...היא מתחלפת בתחושות הרבה יותר יציבות של הנאה מן השהות ביחד, הערכה והיקסמות מבן הזוג, רצון לעשות אותו מאושר.
אז בדקי עם עצמך מה מתגובות אלו מצויות אצלך כלפיו.
יש אנשים שתחושות ההתאהבות כל כך נעימות להם שזו הופכת להיות התמכרות. ממש כמו התמכרות לסמים: הם זקוקים להרגיש את ההתאהבות כל הזמן ולשם כך עליהם לנטוש את אהוביהם ולחפש לעצמם אהה חדשה, עד שזו ממצה את עצמה ונרגעת, ואז הם שוב עוזבים...מכורים לריגוש...