לא יודעת

שיר יקרה,
מה שתיארת היא תופעה מוכרת . אני יכולה להסביר לך את זה כך. כשגבר מחזר אחרי אישה על מנת לכבוש אותה הוא נמצא בריגוש מאוד גבוה. הדרייב שלו גבוה. הרגשה של מאוהבות והידלקות בעוצמה. בחוויה ריגשית כזו הוא באמת "רציני" . הוא רציני מאוד לגבי הכיבוש! והוא יעשה ויאמר הכל כדי להשיג את המטרה.
ומה שלפעמים קורה הוא שכשהכיבוש מתרחש ישנה נפילת מתח והבחור נכבה ומאבד עיניין.
אל תחפשי את האשמה בך. את לא אשמה. וגם הוא לא אשם שככה הוא בנוי מבחינה ריגשית (כגבר).
באסה... אבל זה קורה ...(-:

אני מסכימה עם שירית, ואוסיף משהו: אתם בעיצומה של תקופה תובענית מאוד של החיים - המעבר להורות, לאחריות. המעבר הזה תובע מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות, מלווה בחששות, בתחושה של ראשוניות, ולפעמים לא נותרות אנרגיות למשהו אחר, כמו הזוגיות כמו הסקס. אלה הופכים להיות בעדיפות אחרונה. הרי חייבים לדאוג לתינוק, לבנות קריירה, להביא כסף - ואלו דרישות מאוד תובעניות. יש תחושה שהזוגיות תדאג לעצמה, שזה כבר יסתדר מעצמו. אבל האמת שלרוב זה לא מסתדר לבד, ואחד משניכם צריך להיות מודע לכך ולשים את הזוגיות במקום יותר קדמי. אצל רוב הזוגות בדרך כלל הגבר לוקח על עצמו להיות היוזם בסקס, למשל, ומתמלא תסכול שהוא נעשה היוזם היחידי, ושבת זוגו כאילו עושה לו טובה. אבל אם מסתכלים על כך שלמשפחה חדשה יש המון מטלות בו זמנית, ושיש חלוקה טבעית - מי דוחף יותר בכל תחום - אז נראה לי טבעי שאחד מבני הזוג ידחוף יותר את נוזא הסקס ולא יתרעם על בן זוגו שכאילו לא איכפת לו הנושא. אני בטוחה שיש תחומים כמו החינוך, או סידור הבית שבהם בת הזוג (סליחה אם אני נוטה להכליל כאן...) היא היוזמת. אם לא עושים מכך עניין ומקבלים שיש חלוקת אחריות - אבל מכבדים ונענים ליוזמות של השני - כל אחד בתחומו - זה מאוד מקל לעבור את התקופה הקריטית הזאת.