חרטה

שני היקרה, אני חושבת שלא נוכל לדעת אם צדקת או לא. מה שעולה יותר מן הסיפור שלך הוא שאת פועלת ממקום מאוד רגשי, וחשוב שתהיי מודעת לכך ותנסי להתמודד עם הנטייה שלך לפעול מתוך המצוקה והתסכול שלך. יתכן שהאינטואיציה שלך היתה נכונה, וכי גם אחרי מחשבה וניתוח והתייעצות עם חברות, היית עושה את אותו הדבר, כלומר מודיעה לו על כך שזה לא מתאים לך. אבל התגובה שלך של שליחת הסמס היתה ממקום של כעס ורצון להכאיב בחזרה, וגם חוסר כבוד, ולא השאירה פתח לבחור לעשות עם זה משהו.
אם היית מתאפקת קצת, היית יכולה לעשות זאת נניח בטלפון, או במכתב, או לקבוע איתו פגישה ולומר לו את הדברים. אני חושבת שאם בחור מוצא חן עד כדי כך - חשוב להשאיר פתח ולתת צ'אנס, בכל מקרה לכבד את האדם שמולך, כך גובר הסיכוי שיכבדו אותך. כי מה שהוא למד עלייך זה שאת פוגעת כאשר את במצוקה, ואם היה לו קודם רצון להמשיך ביחסים איתך, עכשו יגיד לעצמו שעליו להיזהר ממך ולהיזהר איתך, את "שולפת"...
אני לא אומרת שאף פעם לא צריך לפעול ממקום של רגש ואינטואיציה. לפעמים זה הדבר הנכון לעשות, אבל הסיכוי שאחר כך נתחרט הוא הרבה יותר גדול. חומר למחשבה...
מה דעתך?

דורית את כ"כ צודקת, וכתבתי לו מכתב התמצלות למייל.
כתבתי שפעלתי מתוך אימפולסיביות, שאני יודעת שזה היה מכוער ומעליב.
היום אני יודעת שאכן פעלתי לפי האינטואיציות שלי, כי הבחור אפילו לא הראה סימן חיים, חוץ מתגובה קצרה ולא עניינית.
אני חושבת שהבחור שלי צריך להתאים לי גם בעניין הזה, שלנסות קצת לרכך אותי כשאני במצבים כאלו. הוא לצערי התגלה כאחד שבורח בדיוק כמוני, ומסתבר שדומה ודומה לא מתאים (-:
אני מודה לך מאד על התשובה שהביאה לי תובנה ענקית.
יום מקסים