צריכה עצה של אנשים מחוץ למישפחתי!!!

היי לימור, בשלב זה מאוד קשה לתת לך עצה לכאן או לכאן. הביאי בחשבון שאת מאוד צעירה, וכי בשנה האחרונה עברת מהפך מאוד קריטי - היית בהריון והפכת לאמא. המהפך הזה מטלטל את רוב הנשים, מי יותר ומי פחות. כל האנרגיות הפיזיות והנפשיות שלך כאם צעירה ולא מנוסה מתנקזות לכיוון התיפקוד שלנו שאמא וגודל האחריות. בבת אחת אנחנו הופכות למישהו האחראי לחייו ולשלומו של יצור חסר ישע, וזה לא דבר פשוט, כי עד אותו רגע היינו רק "בת של" או "בת זוג של"...

זו תופעה מוכרת שהיחס כלפי בן הזוג משתנה, וזה אחד המשברים שהרבה בני זוג עוברים לאחר הלידה, או סביב הלידה הצפוייה.

יש האומרים שהדבר קשור גם בשינויים הורמונליים.

עכשו, שימי לב: הנפש שלנו פועלת בדרך מאוד מוזרה: אנחנו מרגישים מוזר, מרגישים איזו דחייה ורתיעה לא מוסברת מבן הזוג (מן הסיבות שכתבתי קודם) והמוח שלנו מספק לנו הסברים למה אנחנו מרגישים את התחושות הלא נעימות הללו. ההסברים האלו מכילים דברים שידענו כל הזמן אבל דחקנו אותם הצידה כי הם לא תאמו את תחושות האהבה שהיו לנו קודם כלפיו: דברים כמו אנחנו מאוד שונים, הוא מעצבן אותי, אין משיכה. כלומר המוח מיישר בדרכו המתעתעת קו עם הלב...

מה שאני מנסה להגיד לך הוא שקיימת האפשרות שאת עוברת עכשו תקופה סוערת, לא פשוטה, ורגשותייך משפיעים על דרך החשיבה שלך ועל קבלת ההחלטות שלך. לדעתי, על מנת לא לעשות טעויות שאי אפשר לחזור מהן, עלייך ללכת להתייעץ עם פסיכולוג ולהיעזר בו כדי לחקור יותר לעומק מה נכון לך לעשות.