ההורים של הבן זוג שלי.

שירי היקרה, ברור שלא נעים לקבל מהם יחס מתעלם כזה, עד כדי כך שהם לא אומרים לך שלום ומה שלומך עם כניסתך הביתה.
שתי אפשרויות, או שבאמת הם כאלה, ולוקח להם זמן ליצור קשר עם בני הזוג של ילדיהם, ועם הזמן זה ישתפר ככל שהם יראו שהקשר ביניכם הוא יציב ומתמשך, או שמשום מה אינך מוצאת חן בעיניהם כבת זוג לבנם (לפעמים הורים חושבים שבן זוג מסויים "אינו ראוי מספיק" לילד ה"מוצלח" שלהם) והם לא טורחים להסתיר זאת.
בטווח הרחוק, דברים כאלו מסתדרים בתנאי שלא נעלבים אישית מן היחס הזה.
הביאי בחשבון שיש שונות גדולה בסגנון התקשורת בין משפחה למשפחה ואינך יכולה לצפות שמה שהתרגלת אליו בביתה ורייך יהיה גם בכל המשפחות האחרות.
אני מציעה לך לא לעשות מזה עניין. הקשר שלך הוא עם בן זוגך, לא איתם. המשיכי להתנהג כמו שאת, טבעית, חמה, מתעניינת. נסי את ליזום שיחה איתם על תחומי העניין שלהם. יתכן ואלו אנשים מאוד מרוכזים בעצמם, ולא קל להם לעשות את המאמץ להתעניין במישהו חדש. זאת מיומנות חברתית שלא לכל אחד יש, ואם את טובה בכך - קחי את את היוזמה לבנות איתם שיחה. את יכולה לטפוח לעצמך (אבל בשקט, רק בינינו) על השכם אם את כן טובה במיומנות הזאת, ותראי האם זה עוזר. אל תיבהלי אם בהתחלה זה ירגיש לך מלאכותי ומוזר, כי את מצפה שזה יהיה ההיפך, שזה יבוא מן הכיוון שלהם כי הם המבוגרים המנוסים. לא לכל אחד יש את זה...
אני חושבת שהעתיד מאוד תלוי במה את תביאי לקשר הזה: אם תביאי עלבון והיפגעות - לא תצאו מזה. אם תביאי קלילות, קבלת השונה ממך, נדיבות, יוזמה - לאורך זמן - אני מאמינה שזה ישתפר.
בהצלחה!!!