האם אני מפספסת כאן משהו?

שלום,
אני בת 39 גרושה עם ילד.
חבר שלי בן 32 רווק.
האמת שמעולם לא היו לנו בעיות סביב הסטטוס והגיל, תמיד היו בעיות סביב שני דברים: מקום המגורים וחתולה שלו.
חבר שלי מתל אביב ואני מכפר סבא. הוא מאוד לא מתלהב לעבור לכאן (למרות שעובד כאן חלק מהשבוע), אבל ניסיתי להתגמש על ידי כך שהצעתי לו לעבור לכאן עד שהבן שלי יסיים בית ספר יסודי (3 שנים), ושנחפש כאן בית יותר גדול שירגיש בו יותר טוב (שיהיה לו שם משרד, תנאים נוחים יותר), וכעבור שנתיים פלוס, נתחיל לחפש מחוץ לעיר.
הוא עדיין מתקשה לקבל את המעבר לכאן, זורק כל הזמן הערות סרקסטיות ופשוט צוחק על העיר הזאת, כאילו היא סוג של בדיחה.
הבעיה השניה היא החתולה שלו. יש לו אלרגיה לחתולים, ואם כל כמה שניסיתי, השהות עמה כרוכה בחוסר שינה, עיניים מגרדות, התעטשויות, גירויים בגוף, וכל הסימפטומים נשארים איתי במשך יום שלם לאחר שאני ישנה אצלו.
הוא אומר שלא מוכן למסור אותה, למרות שלא ביקשתי, כאילו מכין אותי מראש. אני לוקחת כדורים, ספריי לאף, וממשיכה לישון אצלו על אף המחיר...עד אתמול, שפשוט חזרתי כל כך חולה הביתה שהתחלתי בעצמי לשקול אם מוכנה לחיות ככה. האם זה הגיוני בכלל.
האם זה סביר שאדם שטוען שהוא כל כך אוהב, נותן כל כך הרבה משקל לכתובת זמנית, והאם זה ייתכן שאני אמורה לחיות עם חתולה בבסיס יומי כשאני מגיבה אליה כל כך רע?
ברור שאני מבינה שכואב לו למסור אותה, יש ביניהם בונד, אבל במשך שנה ניסיתי להתגבר על האלרגיה, אפילו הייתי אצל אלרגיולוג שאמר שהדרך האמיתית היחידה היא להימנע ממגע...
הוא כל הזמן טוען שהוא לא יכול לעשות וויתור נוסף, ז"א אם יעבור לכאן, אז לא בלי החתולה... שאני מצפה ממנו לעשות כאן את הוויתורים. אני מוכנה ואהיה מוכנה לעשות הרבה וויתורים בחיים, אבל לא יכולה בשלב זה להוציא את הילד מהבית ספר ולחיות עם אלרגיה שלא מאפשרת לי לתפקד.
מרגישה כאן כאילו עושה לי סוג של מאזן, ושאם הוא נותן משהו עלי מייד לתת משהו בתמורה, אבל מה קורה כששני הדברים האלה לא אפשריים? הייתכן שהוא פשוט טיפוס שחייב לקבל תמורה לכל נתינה?
הוא מעבר לזה אדם נפלא, החבר הכי טוב שלי ואני שלו, קשה לי מאוד לדמיין חיים זוגיים עם אדם אחר :(
זה ייתכן ששתי הסוגיות האלה הן בסיס לפרידה?
הוא טוען שאין פתרון.
נפרדנו לפני חודשיים וחזרנו לפני שלושה שבועות סביב אותו עניין, השלושה שבועות האחרונים היו טובים מאוד, אבל ברגע שעולות הסוגיות הללו, הוא ננעל.
אני אומרת לו תמיד שאם הייתי יכולה לעבור הייתי עוברת, שהסיבה היא מעבר לצרכים שלי, הוא אומר לי על בסיס קבוע שלא מאמין לי...משפט שעד היום לא מבינה.
נכון לרגע זה אנחנו לא בייחד, הוא היה אצלי אתמול וסוכם ביננו שאין פתרון.
הוא מודה שיש לו בעיית זוגיות, שקשה לו לתת עד הסוף, מכיר את הנטיה שלו למדוד ולחשבן, אבל לא אני יכולה להתגמש כאן, רק הוא יכול.
אשמח לשמוע את דעתך.
תודה ושבת שלום.