נמאס לי ואסור לי להתייאש

עגבניה יקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובה.
ממה שאת מתארת, מערכת היחסים שלכם הולכת ושוקעת אל תוך אכזבה (הדדית?)רצון חזק לשנות את בן הזוג, וחוסר מוכנות לקבל את האחר כמו שהוא.
לאחרונה הגעתי למסקנה (שכבר אחרים אמרו אותה בצורות שונות...) שדווקא במקומות בהם אנחנו הכי רוצים לשנות את בן (או בת, כמובן) הזוג שלנו - יש סיכוי גדול מאוד שדווקא מקומות או תכונות אלו יישארו (כמו להכעיס) ויתקבעו!!!
למה, את שואלת?
כי כאשר מישהו שאני אוהבת לא מרוצה ממני ולא מקבל אותי כמו שאני, ומעיר לי שוב ושוב, מתעוררות אצלי כמה תגובות: ההערה היא קודם כל מעצבנת! שנית, לא בא לי להיכנע, להתקפל. כל אחד רוצה להרגיש שהוא עצמאי ומקבל את ההחלטות על עצמו בעצמו, ומתמרד כאשר מישהו מנסה לכפות עליו לשנות משהו פנימי או בעצם - לא להיות מי שאני באמת...
ובתהליך הזה, יש שני כוחות: האחד, להיות נאמן לעצמי, והשני - להתחבר, להתמזג עם בן הזוג בהרמוניה, ללא חיכוכים. בתחילת הזוגיות, בשיא ההתאהבות, הכוח השני נותן את הטון ואנחנו מסתירים ומדכאים באופן אוטומטי את החלקים בתוכנו שאנחנו מרגישים אינטואיטיבית שמפריעים לבן הזוג שלנו, אז הוא לא מצליח לזהות את התכוונת המפריעות, מה גם שהוא די מסונוור ועיוור מרוב אהבה...אבל כאשר נכנסים לשיגרת חיי הזוגיות - הכוח השני הולך וגובר, וכל אחד מנסה בתוך גבולות הזוגיות להתרווח כמה שהוא יכול ולהיות נאמן לעצמו.
לכן, יקירתי, סליחה על כובד התיאוריה, אבל במצב בנוכחי אני ממליצה לך שתיכנסו לתהליך של ייעוץ זוגי שמטרתו להתיידד מחדש, לקבל זה את זו, ולראות את היתרונות האחד של השני. אם זה מצליח, את תראי שכל התפיסה שלנו את בן הזוג משתנה, כי עכשו כל מה שהוא עושה מעצבן אותך.