רע לי , בעלי, הריון

עצובה יקרה,
בנושא הבאת ילדים - לפעמים אין לנו מושג איך זה יהיה, ורק ברגע שזה מתחיל להתרחש - כאשר נכנסים להריון - אנחנו קולטים את גודל האחריות, את העובדה שזוהי דרך של "אל חזור", ושנעורינו החופשיים כבר מאחורינו, ועוד ועוד מחשבות לא פשוטות.
את כותבת שהוא זה שרצה ילדים, ואני חושבת שברגע שנכנסת להריון - התחילו לעלות אצלו ספקות. אל תיבהלי - זה קורה לכל אחד ברמה זו או אחרת, זה קרה גם לי בהריון הראשון. היו ימים שהתחרטתי והייתי מבוהלת ורק רציתי להיפטר מן העול והאחריות הזאת שגדלים אצלי בבטן. לא קולטים את גודל האחריות עד שלא נכנסים להריון.
לכן אני חושבת שמה שעובר על שניכם - זה מובן, וצפוי, אלא שאתם לא צפיתם את זה ואתם נבהלים מעצמכם ומתגובות בן / בת הזוג.
אני מציעה שתנהלו שיחה פתוחה על רגשותיכם. בדרך כלל יש רגשות מעורבים - גם שמחה וגם פחד וחששות מרובים, וגם כעס על עצמי - לאן גררתי את עצמי, לפעמים חרטה, והכל מתערבב גם עם ציפייה וחשק להכיר את התינוק שגדל בבטן, ולהכיר את עצמנו בתור הורים. בקיצור - אל תיבהלי כל כך, הראי לו את התשובה הזאת וקבלו שתגובותיכם העצבניות הן לגיטימיות, ובעיקר מעידות על כך שאין לכם מספיק חופש להגיד זה לזו מה אתם באמת מרגישים לגבי התינוק. כרגע, אם הוא מרגיש שאסור לו להעלות חששות בנוכחותך - רגשית הוא רואה בך סוג של אוייבת, במקום בת ברית... אני מעריכה שאם הוא ירגיש חופשי לשתף אותך במחשבות שלו ובחששות שלו - העצבנות הזאת תיעלם והוא שוב יוכל לראות בך שותפה, אהובה וחברה הכי טובה.

זה הרגיע אותי קצת...