קריזות ועצבים

בעלי הסכים להפסיק לעשן שוב (בפעם הרביעית ) למעני ולמען הילדים
הבעיה שבזמן שהוא לא מעשן הוא נהיה עצבני ולחוץ. הוא צועק ומקלל אותי ואת הילדים. ואני מתכוונת למילים הכי לא מתאימות במיוחד לא ליד ילדים. מאשים אותי על כל דבר. אני לא יכולה לדבר איתו בלי שמשהו בדברי יעצבן אותו ויגרום לו להתרגז או לקלל ושוב רוב זה ליד הילדים..
כשהוא מרגיש קצת "יותר טוב" הוא אומר לי לא להתיחס אליו בתקופה הזאת ולתת לו לעבור את זה..עד שהוא יתנקה מהסגריות.
אני כמובן מאוד רוצה שהוא יפסיק לעשן (הוא מעשן 2-3 קופסאות ביום) אז אני סובלת בשקט. לא עונה לו. מנסה כמה שפחות "להרגיז אותו" למרות שזה כמעט בלתי אפשרי.
אבל מאוד קשה לי עם זה שהילדים נוכחים לדבר. הם לא בגיל שאני יכולה להסביר להם מה קורה וכו..
ומצד שני לפעמים אני תוהה אם אני בכלל צריכה לעבור את ההתעללות הנפשית הזאת ?
במיוחד שאני יודעת שרוב הסכויים שבסוף הוא ישבר ויחזור לעשן.
זה קרה בעבר אחרי שהוא היה "נקי" יותר מכמה חודשים.
ויכול להיות שכל מה שאני סובלת עכשיו יהיה לחינם
מה עלי לעשות?