נישואים קשים

היי,
אני בת 33 ובעי בן 35 וחצי הסיפור שלי הוא ממש ארוך אבל אשתדל לקצר..
אנחנו נשואים 5 וחצי שנים מההתחלה הזוגיות שלנו הייתה דפוקה.
יש
לנו בת מקסימה בת שנתיים שהיא האור שי והיא ממלאת לי את החיים, הילדה הגיעה אחרי טיפול הזרעה ראשון.

אני ובעלי לא מתקשרים בכלל כל הזמן קללות וצעקות בבית, אין ביננו כלום.
הוא כל יום נרדם בסלון בדרך קבע, אין ביננו מגע מיני שנה +8 !!!!!!!!!!!!!!!!!!
לפני כשבוע הוא הגיע באמצע הלילה לידי והתחיל להתחכך בי ועוד רגע הרגשתי שאני מתפוצצת וביקשתי שישכב איתי ברגע שהתחלנו הוא ביקש להפסיק.
חוויתי את ההשפה של חיי, אני פשוט שונאת אותו.
הוא לא בוגד וזה בוודאות פשוט אין לו צורך לאומת זאת אני מאוד מינית.
אני רוצה להתגרש ממנו ומפחדת מההתחלה, אני לא עובדת בגלל שביתי נולדה קטנה ואני צריכה להיות איתה בבית אין לי שום חיסכונות אומ ששהו בשביל להתחיל, מה אני עושה?
הילדה סובלת מהצעקות ואני לא הבאתי לעולם ילדה בשביל לסבול אלה בשביל לגדל אותה בנחת ואהבה.
אני הגעתי לשלב שאני שונאת אותו וזה לא מגיע מתוך כעס אני לא מסוגלת להיות ולראות אותו, אני סובלת מהנוכחות שלו.
יש לו ראייה דפוקה של החיים, כולם דפוקים וכמה חרא לו ורחמים עצמיים ומרוכז רק בעצמו.
בבקשה תעזרו לי.
סליחה על אריכות דבריי ותודה מראש על התייחסוכם.
העקרבית המתוסכלת.