איבדתי תקווה

אנחנו נשואים 4 שנים ונולדו לנו 2 ילדים מקסימים.
מתחילת הנישואים אנחנו רק רבים,לא מסכימים על כלום ומגיעים לריבים ולפסים ממש נמוכים(אפילו למכות) אני מגיעה ממשפחה מאוד תרבותית ואף פעם לא ראיתי התנהגות כזאת בבית ובטח לא שמעתי מילים לא יפות(שדרך אגב יוצאות לי עכשיו מהפה)אין לנו שום דבר במשותף,אנחנו לא מצליחים לבלות דקה ביחד כל דבר מעצבן אותי בו ואני מרגישה הרבה פעמים שאני מאבדת שפיות.
רוב המריבות שלנו הן על כסף כי הוא מאוד מאוד קמצן...
אני כל הזמן חושבת על זה שאם נתגרש יהיה לי יותר טוב ושקט(הוא גם היפרקטיבי)
אבל לא מצליחה להביא את עצמי למצב הזה כי כנראה נשאר לי עוד משהו קטן אליו.
אני סובלת ביום יום כי אני מרגישה תקועה:מגדלת שני ילדים(כמובן שבכייף)מוותרת המון, החיים שלי השתנו מקצה לקצה אין הערכה ...ובעיקר חסר לי כסף (בגלל שהוא כל כך קמצן הפרדנו חשבונות והמשכורת יחסית נמוכה ובה אני מחזיקה רכב חלק מהמשכנתה)
אני רגילה לשפע ולהנואות בחיים(וגם עכשיו יכול היה להיות לנו כי הוא מרוויח יפה מאוד)אבל אין כלום לא נהנים וכל הזמן הרגשה של חוסר
מה עליי לעשות? באמת להתגרש? ולנסות לחיות כמו שאני רוצה לי ולילדיי בנועם ובשקט
(דרך אגב היינו פעמיים ביעוץ אבל כל פעם רק מפגשים מעטים כי זה היה לו יקר וגם די דחקו אותו לפינה)