מה לעשות?

ב יקרה, אני חושבת שמה שקרה לך הוא התקף של "מחלת ההתאהבות". זו מחלה שתוקפת אחוז מסויים של האוכלוסייה. אחוז זה מתאפיין בנטייה לרומנטיקה, לריגושים, לדפיקות לב ולפרפרים בבטן, וכאשר מערכת היחסים בבית היא על מי מנוחות, ונכנסה לשיגרה מבחינה רגשית - פתאום מופיע האביר על הסוס הלבן ומפתחים לכפיו רגשות חזקים, דמותו מזינה את הפנטזיות שלך, וקשה לך לוותר על נוכחותו בחיים שלך בגלל הריגוש הרב שהוא מעורר בך.
בדרך כלל אני מציעה לאנשים במצב הזה להכיר את הנטייה שלהם להתמכרות הרגושית הזאת, ולקבל אותה כחלק מעצמם. יש אנשים שזקוקים לכך בחיים שלהם - זה בדרך כלל מתגלה מוקדם בחיים - ויש כאלה שנוח להם בבטחון ובשיגרה. כנראה שגם אותו גבר בעבודה שייך לאחוז הזה עליו כתבתי קודם, ומצאתם זה את זו. הרבה פעמים - אחרי זמן מה ביחד, או אם יהיו ביניכם יחסים מיניים - לאט לאט הריגוש נעלם והופך לשיגרה, ואז מפסיקים את הבגידה.
מה דעתך לקבל זאת בעצמך, שיש לך נטייה לריגושים, ולהחליט שאת יכולה פשוט ליהנות מהם כל עוד הם מרגשים אותך, ויחד עם זה לפתח לעצמך גבולות של מותר ואסור.
אולי את חושבת שזה לא כל כך נורא שיש קצת התאהבות, אבל כבר כאן מאוד יתכן שאילו בעלך היה יודע על כך הוא היה מאוד נפגע - גם מבלי שאתם נוגעים זה בזו, ואת לוקחת כאן סיכון מאוד גדול על חיי המשפחה שלך (וגם של החבר).
אני מציעה לך לבחון את יכולותייך, את החוזק הנפשי שלך. התנתקי ממנו, וראי עד כמה ניתן להכניס יותר רומנטיקה לחיים שלך עם בעלך. נסי לקיים איתו שיחה בנושא ולהגיד לו את צרכייך הרגשיים.
לפעמים ההתאהבות הזאת משמשת כגורם ניעור רציני לזוגיות שהפכה להיות שגרתית מדי.