בגידה

נטלי יקרה, על פי התיאור שלך יש מקום לחשש שבן זוגך חוגג שם ולא מספר לך. האם את מסוגלת להרשות לו לחגוג כאשר הוא בחו"ל? או לפחות לשחרר לו חבל ולא לתחקר אותו על מה שהיה שם? יש נשים שמסוגלות לכך ומוכנות לקבל את הצורך של בני זוגן בהתפרקות מסוג אחר, כל עוד זה נעשה רחוק ולא מסכן את היחסים, ויש נשים שאינן מוכנות לכך ורואות בכך בגידה. אינני יודעת מה את חושבת על כך, אבל לפעמים זה טוב לשחרר קצת את הרצועה, כי אחד הדברים שגברים רבים מרגישים סביב נישואין הוא שהם איבדו את החופש, ואם הם מסתובבים עם התחושה הזאת חזק מדי - הם מתחילים לחפש איפה לקחת לעצמם חוויות של חופש בסתר, מאחורי הגב.
אינני יכולה להגיד לך מה נכון ומה עדיף. חשבי קצת על הצורך שלו, לעומת הצרכים שלך בבטחון ובאמון, וחשבי על הטווח הרחוק. נקודה נוספת היא מה החברים שלו נוהגים לעשות בנושאים האלו, כי זוהי הנורמה שעל פיה הוא משווה את עצמו ואת היחסים שלו איתך. אם הוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק חופש ממך יחסית לחבריו, ושאת מחזיקה אותו קצר - הוא יסתיר מפנייך דברים שהוא עושה ויתמרד.

שלום לך
תודה על התשובה המהירה

אני בכלל לא תופסת אותו קצר מתי שהוא רוצה לצאת הוא יוצא או שרוצה לנסוע הוא נוסע .ביחס לחברים שלו יש לו את החופשיות שלו כמה שירצה .הוא יום יום עם החברים שלו לאחרי חצות לפעמים נשארים עד הבוקר הם די יוצאים ביחד ואני לא אומרת כלום כי אני יודעת איפה הוא נמצא ויש לי בטחון ואמון (או היה לי)זה בכלל לא התפרקות של לחץ או משהו כזה (מה שעשה שם)כי זה קרה לפני שנתיים אחרי שהכרנו בחודשיים שלושה .
ואני לא מחסירה ממנו משהו כל מה שרוצה הוא מקבל.
וכמה שנסביר מה שעשה ומה הסיבות וכאלה היא תשאר בגידה מבחינתי.

אמנם אני מגיבה מאוחר, אבל מכל הסיפורים פה זה הכי כאב לי.

לא מאוד הבנתי מתשובתך לדורית איך את רואה בגידה בנישואין, אם את מקבלת ואוספת את זה לתוך המכלול וממשיכה הלאה ביחד או שאת לא מסוגלת לעמוד במשברי האמון האלה ובחיים בצל החשד התמידי שהוא הולך וחוגג לו.

ממה שאני הרגשתי בשתי ההודעות שלך פה הוא רצון מאוד גדול להיות נאהבת על ידי אדם באמת מסור ובאמת נאמן.. הרגשתי המון לחץ בהודעה הראשונה שלך, לא היו בה סימני פיסוק, כאילו אמרת הכל בנשימה אחת. ואולי אכן אמרת זאת כך. אולי אכן את מרגישה מחנק, ולא סתם.. בצדק..

אני יודעת מה הייתי עושה במקומך, כי זאת אני עם סטנדרטים שלי, ואני יודעת מה חשוב לי וכמה אמון משחק תפקיד רציני בחיים הזוגיים שלי. אבל את זו את. ואני חושבת שאת צריכה לחשוב לבד, ועם עצמך בלבד, אם את מוכנה לקבל את הטיפוס הזה שיהיה בעלך, עם כל היתרונות, החסרונות והחגיגות מהצד, או שאת מחפשת משהו אחר לגמרי. זאת לא החלטה קלה, היא למעשה הפוכה מהחלטה של "ביחד לנצח נצחים".. בעצם יש סימן שאלה על היחסים שלך איתו.. ובכל זאת, עדיף לקבל החלטה עכשיו מאשר אחרי שתהיה לך טבעת, אז הכל נפשית ורגשית- מסובך בהרבה.

אני מקווה שמאז שכתבת פה ועד היום את פחות מבולבלת ויודעת לאן דברים הולכים.
מחזיקה לך אצבעות.. ותזכרי.. לא מתחתנים עם מישהו שהוא "ליד" או ,ממש קרוב" למה שחיפשנו. בטח שלא בגיל צעיר. כי תחושת ההחמצה לא תאחר לבוא..