חוסר אמון בבן זוג

שלום,

אני בת 28 ש', בקשר עם בחור גרוש זה חצי שנה.

במהלך השלושה חודשים הראשונים, הוא כבר החל להראות שהוא מעוניין בקשר רציני, אחרי פחות מחודש הצהיר על רגשות ועוד.



אני מההתחלה לא הרגשתי בטחון. הרגשתי אי שקט תמידי, הוא הסתכל על בחורות אחרות ברחוב, פלירטט גם מולי, וכל הזמן שיכנעו אותי ואני את עצמי שזה אופי, וזה לא אומר עליו כלום.

עד שאיזה יום מצאתי עדות לזה שהוא באמת חצה את הגבול ומפלרטט עם מישהי בטלפון.



אני מייד זרקתי אותו.



הוא התחנן במשך שבועיים, והחל ללכת לטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע.

הסביר לי שהגירושים וחוויות ילדות שהשפיעו עליו קשה, גורמות לו להתנהלות הזו. הוא מפחד מאד מזוגיות, מפחד להיפגע, מפחד ללכת על כל הקופה בקשר אחד.

שהוא לא בגד בי, שהוא אוהב אותי.



חזרנו, אבל מאד אני עדיין לא שקטה. הוא עשה שינוי של 180 מעלות, ויש בו הרבה דברים טובים.

אני כבר לא בת 16 ולא חיה בפנטזיה שהכל מושלם בזוגיות.



הוא עושה תהליך מאד משמעותי בטיפול, התגייס לטיפול לחלוטין, וגם הבין בעצמו שהדברים הלא פתורים בחייו יתקעו אותו בלי קשר אלי.



אני עדיין מרגישה מועקה גדולה, מפחדת שזה יחזור על עצמו, מאחר ומדובר באדם מאד חסר בטחון, ולא מן הנמנע שהתנהגות כזו תחזור על עצמה ואולי תחמיר.
חשוב לי לציין שגם אני בטיפול פסיכותרפי ומשתדלת להתמודד עם כל החרדות האלה.
אני תוהה גם תקופה באם אני צריכה טיפול יותר התנהגותי שיתן לי קצת תחושת שליטה על המחשבות.

ולגביו, האם יש טעם להמשיך קשר ככה?

תודה מראש על מענה.