בעיות עם החמה

חן יקרה, מה שבולט לי ממכתבך הוא שאת לא מרגישה חופשייה לדבר על הצרכים שלך. את כותבת שאתם מגיעים למריבות בנושא הביקורים ואני חושבת שעליכם ללמוד לתקשר את הצרכים שלכם בצורה טובה יותר. אחד הכללים של תקשורת טובה הוא לדבר על עצמך ועל הצרכים שלך ועל הרגשות שלך מבלי לעשות את האחר "לא בסדר", ולהיות מאוד קשוב לצרכים של השני, אפילו אם הם לא זהים לאלו שלך. הרי זאת המציאות שלנו, שאנחנו לא "תאומים זהים", ויהיו הרבה פעמים שנראה דברים בצורה אחרת מבן הזוג שלנו. ובכל זאת צריך להגיע להסכמות, על כן הדרך האפקטיבית שאני מכירה היא לא לדבר על פתרונות אלא על צרכים ורק אחרי שהצרכים של שני הצדדים נעשים ברורים - מתחילים לייצר פתרונות. כי אחרת זה הופך לויכוח על "של מי הפתרון היותר נכון"

לדעתי, אם תשבי קודם כל עם בעלך ותעלי בפניו את תחושותייך ואת צרכייך - מבלי לעשות אותו או את הוריו "לא בסדר" אלא עם דגש על מה חשוב לך ולמה את זקוקה בסופי השבוע - זה יכול להיות הצעד הראשון לסידור העניין. אם הוא יבין היטב את הצרכים שלך, ואת תקדישי מאמץ להבין מה חשוב לו בנושא הזה - עליכם קודם כל ליישר קו ביניכם. ברגע ששניכם תחליטו על מדיניות ברורה ומקובלת על שניכם - ניתן יהיה תהעביר זאת ללא קושי כלפי ההורים שלו, שלשמחתך הינם אנשים מאוד אינטליגנטיים. כנראה הם מאוד זקוקים לפגוש את הנכד שלהם, ואולי ניתן ליצור פגישה שבועית קצרה יותר - לאו דווקא בסוף השבוע, כדי שיישאר לכם זמן לעצמכם ולבילויים עם חברים.

פשוט לא מאמינה שהעלת את הנושא הזה, אצלי אותו הדבר!! רק שאנחנו גרים אצל ההורים שלי אז מן הסתם הם כל הזמן בסביבה , למרות שהם ממש לא נדחפים, ותוסיפי לזה את העובדה שבעלי כל שישי בצהריים רוצה להיות אצל אבא שלו לארוחה איתי ועם הבן שלנו- בן 3 חודשים, ואז אמא שלו מתקשרת ורוצה שנבוא בשבת!! דייי, גם לי נמאס מזה, אני אחרי לידה והחיים שלי השתנו לחלוטין ואני רוצה קצת שקט, להיות עם בעלי והבן שלי לבד, לטייל , לבלות ואפילו סתם להיות בבית לבד רק אנחנו- וזה פשוט לא קורה, וכשאני מעלה את זה אז אני לא בסדר!! אין לי תשובה בשבילך מן הסתם, אני עוד מחפשת אותה. אם תעלי על משהו, תודיעי לי.