בעל עצלן בטירוף....

בעלי לא מחזיק הרבה זמן בעבודה אחת וכל פעם צץ לו רעיון חדש לפתיחה של עסק שיפוצים, מונית, בית קפה וכדומה ואין לנו כסף וזה סיכון וגם אין לו משמעת עצמית טובה בשביל לעמוד בזה (כבר ניסה ולא הלך)
גם בטיולים עם חברים כשצריך לעזור כל הגברים עוזרים והוא יושב לו ונח, בעוד שאני גם רוצה לעזור לבנות בהכנות ואני צריכה להיות עם בני כי בעלי יושב ועושה לי פרצופים שאני מפילה עליו "כביכול" את הטיפול בילד ואני כפי שציינתי לא מוותרת אני פשוט קובעת לו עובדה שהוא ישמור על הילד כי אני צריכה לעזור וזה יוצר מתח ביננו וגם מבייש אותי בעיניי החברים שהוא לא מזיז את עצמו. יש לציין שאני קרציה לא קטנה והוא מרגיש כמו בצבא כשהוא נמצא בבית אני כל הזמן מבקשת את עזרתו ולא מתייאשת גם מתגובות של לא בא לי או למה זה דחוף עכשיו ודורשת ממנו. לפעמים זה עובד ולפעמים הוא פשוט לא מעוניין.

אמא יקרה,
מאוד בולט לי שאת לוקחת על עצמך את תפקיד האחראית בבית (לא סתם בחרת בכינוי "אמא"), ומכיוון שאת כזאת חרוצה ויעילה ובעלת הספקים ואנרגיות - הסיכוי שלו לעשות משהו שבאמת יגרום לך להעריך אותו הוא מאוד קטן. אז גם הוא נכנס במערכת היחסים שלכם לתפקיד מוגדר - תפקיד הילד. ואז הוא עושה דברים בעיקר כאשר הוא מקבל הוראה לעשות, ולא מתוך רצונו הוא. הוא חושש מן הביקורת שלך וזה מאוד מקצץ לו את הכנפיים. אני מתפלאת שעדיין לא הופיעו בעיות בתשוקה המינית ביניכם. אני חושבת שכאשר אינך רואה בו גבר העומד ברשות עצמו - זה בודאי משפיע על התשוקה המינית כלפיו, ואולי גם מצידו יש בעיות מכיוון שהוא רואה בך דמות סמכותית ולא כל כך אישה, בת זוג.
בקיצור, זוהי מערכת יחסים לא בריאה, אלא אם שניכם מרוצים ממנה, וזה לא נראה שזה ככה. מה עושים?
או שמצליחים לשנות את הדינימיקה - לשחרר לו חבל, לסמוך עליו יותר ולקבל את הדרך בה הוא עושה דברים ולמצוא בכך גם יתרונות ולהעריך אותו על כך, או לפרק את החבילה כדי לאפשר לכל אחד מכם להיות בן אדם שלם יותר, כי בדרך שאתם הולכים בה - את תאבדי יותר ויותר את תחושת הנשיות שלך, ולא תרשי לעצמך התנהגויות ילדותיות שהינן מאוד כייפיות לעיתים, ואילו הוא לא יתנסה בעצמאות.

אין לך מושג כמה את צודקת בכל מה שכתבת, זה כל כך נכון שזה מפחיד
אני באמת מרגישה כמו שוטרת וכמו אמא שלו ואני יודעת שהרבה מזה מגיע מבית הוריי, אימי שלטה וסירסה את אבי במשך שנים רבות בעצם עד היום וזה מחליא אותי כשאני רואה את זה ואני יודעת שיש לי נטייה להתנהג כמוהה ואני שונאת את זה בעצמי ומפחדת שאהפוך להיות היא.ומסתבר שזה פשוט קורה מבלי שאשים לב.
בדר"כ אני רוצה שדברים שהוא עושה יהיו בדיוק כפי שאני רוצה וחושבת ואני יודעת שזה לא נכון לנו זה פשוט מוציא אותי מדעתי שזה בדיוק כפי שתכננתי או חשבתי. ייתכן ואני מכורה להיות תמיד בשליטה מבלי שאדע.
אני מודה לך על שהארת את עיניי הייתי זקוקה לזה כנראה.
אני פשוט אעבוד על עצמי ואנסה לנהוג אחרת ולקבל את בעלי כפי שהוא לטוב ולרע ואתן לו לעשות דברים בדרכו שלו.
לגבי החשק והתשוקה המינית זה משהו שדעך מאוד עם הזמן אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסים כי אין לי חשק וזה כל כך נכון מה שאמרת אין ספק שאת במקצוע הנכון.
האם את חושבת שאם אנהג כפי שציינתי נוכל לעורר את התשוקה שוב? מה דעתך...
ושוב תודה רבה לך.

בס"ד
הכל הכל דומה אותה הבעיה יש גם לי
ודרך ההתמודדות שלך נהדרת
ואין לנו בעל אחר
אבל באמת גם לי בסופו של דבר נראה כי אנחנו האשמות שלא מתפשרות שרוצות שהדברי יהיו כפי שרואות עיננו ולא אחרת זה גם נורא לכשלעצמו
יפה שאת מקבלת בהבנה את שאמרה לה "העונה על התשובות"
נראה לי שאני כפולה מגילך וחושבת לעצמי שיפה שהגעת לתשובה כל עוד את צריכה אבל אני מציעה לך לא לוותר לו
לתת לו א ח ר י ו ת
אל תקחי הכל על עצמך
אני כבר נכשלתי ואת אל תכנעי
כל טוב
דלית

בהצלחה לכם, אמא!

אמא אמיצה, ראשית אני מאוד מעריכה את כנותך ואת האומץ להכיר בתרומה שלך למצב, ולראות שכנראה המקור לכך הוא בבית בו גדלת.
עוצמת התלונה שלך על בעלך היא מאוד חזקה, וברור שזה מה שהוא קולט ממך וזה מרחיק ומחליש אותו ומותיר אותו ללא אנרגיות וללא תקווה שאי פעם הוא יכול לעשות משהו שיזכה להערכתך.
כל אחד אוהב וחשוב לו שמעריכים אותו ואת מעשיו, אבל ותסלחי לי על ההכללה, גברים עוד יותר מנשים. וכאשר מה שהם מקבלים בתגובה זה ההיפך מהערכה - זה מייאש אותם ופוגע בהם מאוד. השאלה היא אם תצליחי להזיז הצידה את התלונה שעולה לך כל פעם (וסביר להניח שבצדק) ולחפש משהו חיובי בו ולומר לו. להכניס אהבה והערכה במקום אכזבה וכעס. תתפלאי כמה מהר - אם תוכלי ליישם זאת - תראי תוצאות. נסי שבוע ותראי אם זה משפיע. אבל היי עקבית. כל פעם שתעלה לך תלונה, ותרי עליה, שחררי אותה. תחשבי כמה היא מלאה ברעל ובהרס.
ספרי לנו, אמא, מה התוצאות, אם תחליטי ללכת בדרך הלא פשוטה הזו. לא פשוטה כי זה אומר לסגל לעצמך דרך אחרת לגמרי של הסתכלות על העולם. הייתי ממליצה לך על ייעוץ, כמובן, אבל כתבת שאין לכם אמצעים.
בהצלחה, יקירתי!!!

אני יודעת שיהיה לי קשה אבל אני אשתדל בכל כוחי לשקם את חיי הנישואים שלי. כך זה יותר קשה עבורנו וכמובן זה פוגע גם בילד שלנו.
אני חושבת שנתת לי הרבה כילים וחומר למחשבה על איך להעיר ואם בכלל שווה להעיר על כל דבר .
אני יכולה לספר כבר שבימים האחרונים עשיתי את מה שהצעת וזה עובד פלאים. זה מקרב כאשר אני מעריכה כל דבר קטן שהוא עושה עבורי ומעודד את בעלי להמשיך ולעזור בדיוק כמו ילד שנבנה מהערכה אליו וחיזוקים, אני לפעמים נזכרת איך אני מתנהגת עם בני ותמיד מחזקת את החיובי בו ורואה שאצלו זה עובד ,כנראה גם אצלנו המבוגרים זה כך.
אני חושבת שזה לא קל לי "לסתום את הפה" ואני אדם דעתן וביקורתי גם כלפי עצמו. ועל זה פשוט אצטרך לוותר.
ואנסה לחזק את החיובי בו במקום את השלילי כי בכולם יש את שני הצדדים.
אני מודה לך מקרב לב.
לא האמנתי שתשובתך בפורום זה יוכל לתת לי כל כך הרבה שוב תודה.
וחג שמח...

נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו אצל יועצת הנישואים שבעלי אמר שהפסקתי להעריך אותו והוא מרגיש שבשבילי הוא לא שווה יותר.
ואז לא התייחסתי לזה והיום אני מבינה עד כמה זה נכון מה שהוא מרגיש ובצדק.

אמא יקרה,
שוב - כל הכבוד!!!
אני בטוחה שמה שאת כתבת עד כה כבר עוזר להרבה מן המשתתפים בפורום. מאוד חשוב להמשיך לעדכן אותנו, ועשי כל מאמץ לא להישבר ולחזור לסגנון האוטומטי, הישן. אבל גם אם תמעדי קצת פה ושם, תמיד את יכולה לאסוף את עצמך ולחזור למסלול. מה דעתך לשתף אותו ולשאול אותו מה עוד את יכולה לעשות שנעים לו ומעודד אותו.