סוגיה זוגית שלא נפתרת

שלום רב,
נשואים 5 שנים והורים לבת שנה ו-9 חודשים.
ימי שבת הם סוגיה עוד מהתקופה שהיינו ללא הילדה.
בעלי עובד ונוסע רבות במהלך השבוע ולכן מעדיף לישון ולהיות בבית בשבת (מתעורר ב-10-12 בערך, וגם כשהוא קם לוקח לו כשעתיים להתאושש, ובהן הוא לא מתקשר אלא רק קורא עיתון). מקסימום לצאת לאמו לאכול את הג'חנון של שבת ולסרט איתי אחר כך, במקרה הטוב.
אני, לעומת זאת, הייתי עובדת מהבית ועכשיו עובדת אמנם מחוץ לבית, אבל הרבה בבית בזכות שעות עם הילדה, ולכן מעדיפה לצאת מהבית בימי שבת.
לא כל שכן, הילדה מתעוררת בשעה 8:00-6:00 בבוקר, ובימים יפים כמו שהיה אתמול, פשוט חבל להישאר איתה בבית.
בעלי, שמרגיש שבמהלך השבוע לא רואה את הילדה, כי מגיע ב-19:00 והיא הולכת לישון ב-21:00, רוצה את השבתות להשלים זמן איתה (אני אוספת אותה מהגן קצת לפני 17:00 כל יום).
כל ניסיונותיי להסביר לו שהילדה משתגעת בבית משעה 6-8 בבוקר ועד שהוא קם ומתפקד בערך ב-12, נתקלו בחומה בצורה ומריבות קשות, שגורמות לו לתת לי תחושה כאילו אני חוטפת לו את הילדה.
היום הלכתי להוריי לטייל עם הילדה בפארק ב-10:00 והוא טען שהוא התעורר בשעה זו, אך לא קיבלתי שום טלפון או ראיתי שום סימן להתעוררות מצידו בשעות אלו ומאז אנו במריבה מאוד קשה כל השבת שמעכירה את האווירה. הוא מחייב אותי להשאר בבית בשבתות, או מקסימום ללכת לגינה הציבורית הקרובה, כדי שכשהוא יקרא לי ישר אגיע והוא יוכל להיות עם הילדה. אני מרגישה כלואה כך ולא חשה את השבת, אבל הוא טוען שאני סוציומטית והורסת לו את הקשר עם הילדה ואת השבת.
אנחנו רוצים עוד ילדים, ואני לא רואה איך המצב משתנה בקלות.
מה עושים<?