חוסר חשק

הי לך.

אני רוצה שתשאלי את עצמך כמה שאלות כדי לבדוק (בינך לבינך, או פה אם תרצי) בדיוק את שורש העיניין:

האם את רואה קשר בין המעבר (שהיה לפני חצי שנה ועד היום) לדירה המשותפת לבין חוסר החשק? במעבר כזה קורים הרבה דברים: הפרטיות שלך כאינדבידואל נפגמת, את יוצאת מעולם אחר ונכנסת לעולם עצמאי יותר, החיים הם בשניים, המחשבה היא על שניים, ההוצאות הן על שניים ועוד ועוד. הרבה עיניינים מטרידים את הדעת כשגרים בשניים, לצד הכיף והחיזוק של הקשר. חשבי על זה, האם יש משהו מסביב, באוירה בבית, שמשליך על מערכת היחסים האינטימית, המינית שלך איתו?

שאלה נוספת- האם לעומת מהשקורה עם בן הזוג- את נמשכת לאחרים בחוץ, ואולי מפנטזת עליהם, חושבת איך זה להיות איתם (לא בעיניין של לבצע, אלא במחשבה), כאן אני רוצה לבדוק איתך אם החוסר חשק הזה מופנה ספציפית לבן הזוג, או באופן כללי את מרגישה, כלפי כל הגברים בהכללה- את הירידה הזאת בחשק. האם עולה בדעתך למשל- איך זה היה להיות עם אחר, האם את משערת שהיית נהנית יותר עם אחר?
בשאלה הזאת את בעצם מפרידה בין החשק הכללי לפרטי שלך איתו, ואת שמה את הזרקור על המערכת הספציפית איתו, או האם הזרקוק הזה מופנה בעצם למשהו בך שקרה, למשהו אצלך שירד, וקשור למשהו כללי בחיים שלך שבכלל לא קשור לקשר איתו.

אני חושבת שתשובות לשתי השאלות (המורכבות אבל החשובות) האלה- יוכלו לעזור לך בהחלט, להבין מאיפה את מונעת ועד כמה זה אכן קשור למערכת בה את נמצאת. זכרי שתמיד אפשר לעבוד על מערכת זוגית, תמיד יש לזה מקום, בעיקר אחרי תקופה ארוכה של מערכת יחסים כשבאמת הכל כבר נראה נוח ונגיש ויותר מובן מאליו, זה טבעי. שתפי עוד אם תרצי.

בהצלחה רבה.

קודם כל תודה על התגובה וההכוונה.
האמת שחוסר החשק אם אני מסתכלת על זה ככה די התחיל בערך מתי שעברנו לגור יחד, לפני חצי שנה. אבל לא מצליחה למצוא משהו בדירה שמפריע לי. להיפ. חשבתי שכשנגור לבד יחד בדירה משלנו נוכל להיות יותר חופשיים. כעיקרון אנחנו יכולים אבל הבעיה היא חוסר החשק שלי. יש ויכוחים בינינו אבל בכללי הכל טוב וטוב לנו יחד. אני משתגעת. אם אני חושבת על זה, כשאנחנו לא בבית, למשל פם בשבועיים נוסעים להורים שלו בסופ"שים אז דווקא שם החשק עולה. אולי זה הדירה? מה את חושבת?
ובנוגע לגברים אחרים, פעם הייתי חושבת ככה יותר, מפנטזת, מה אם הייתי עם גבר אחר, אבל יום כבר לא כל כך. לא מפנטזת על אף אחד. גם לא על בן זוגי. אז אני חושבת שאור הזרקורים כמו שאת אומרת מופנה כנראה יותר לכיוון שלי. אפילו לאונן אני לא יכולה. לא מרגש אותי ואף די מגעיל אותי. למה???.....

הי..

תראי, אני כן מרגישה שיש קשר למעבר שלכם, אנחנו לא תמיד חייבים להיות מודעים למה שקורה לנו, ולפעמים שורש הבעיה נמצא במקום שבכלל לא חשבנו שיהווה משבר. קחי לדוגמא- חתונה, לידה, היריון, תחילת תואר, אפילו קידום בעבודה- כל אלו יכולים גם הם להוות משבר, כי יש בהם שינוי מאוד גדול והרבה פעמים מפחיד, כזה שאחריו שומדבר לא יחזור להיות מה שהיה. גם בשינוי של מעבר למגורים יחד- זה שינוי גדול ומפחיד, זה מעורר לא מעט חששות וספקות, ויחד עם כל זה, מגיעות הוצאות, יש חשבנונות לשלם, אוכלים יחד, יוצאים יחד, ואיפה את כאינדבידואל בתוך כל הבלאגן הזה.. כל זה, ושוב, לאו דווקא במודע- יכול לעורר חרדה. וזה טבעי. השאלה איך מטפלים בזה ואיך אנחנו מסתכלים על התמונה בצורה יותר מלמדת ומקדמת ופחות מעכבת. בכל אופן, הייתי מציעה שתעלי שוב ושוב את התקופה של המעבר למודעות ותנסי לזהות מה בדיוק הטריד או הפחיד שם, מעבר לזה- תנסי לחשוב אחורה, אולי הרבה אחורה, איפה מעברים בחיים פגשו אותך בעבר, אם זה מעבר בין גן לכיתה, בין חטיבה לתיכון, אולי זה נשמע תלוש- אבל לפעמים אנחנו יכולים באופן לא מודע להעתיק חוויות של משברים דומים קודמים- למשברים עכשוויים או לשינויים שאנחנו עוברים כיום.. ולא מבינים איך אנחנו מגיבים דווקא ככה. אני בכוונה מכניסה פה אלמנט קצת טיפולי, כי אני חושבת שיש מעבר לסוגיה פשוטה במקרה שלך, ז"א שיש משהו בחוויה הזאת שמביא איתו קושי, והמראה של הקושי הזה מתבטאת באותו חוסר חשק וירידה בתיפקוד.

גם הנושא של האוננות שמגעיל אותך וכפי שכתבת בעבר לא הגעיל אותך- גם בו אולי יש אלמנט של חשש או חרדה ממשהו, אבל קשה לזהות,בטח שלא על סמך מעט מאוד מידע בסה"כ. אבל כמו שכתבת יפה, ובהחלט הרגשת נכון לדעתי-יש משהו שאת (!) עוברת כרגע, שנוגע אלייך ויש לפנות לו מקום ולברר מה זה בדיוק, ועל מה זה יושב או במה זה נוגע. וחשוב לתת לזה פתח והזדמנות.

ותמיד תמיד יש גם את האפשרות - ללכת לטיפול מיני, סקסולוגית למשל, ולברר שם קצת יותר. במקרה הזה אני חושבת שגם ייעוץ של כמה מפגשים עם מטפל "רגיל" יכול לעזור ולהועיל, ולו רק כדי להאיר לך עוד פינות חשוכות. זכרי שלכולנו יש התנהגויות שיושבות על תכנים לא מודעים, כולנו לא מכירים את עצמנו במאה אחוז ואל לך להיבהל מזה שפתאום את צריכה למצוא את שורש העיניין. זה רק יגרום לך להכיר עוד יותר את עצמך וזה נהדר. חשוב שתגייסי את בן זוגך למשימה הזאת כדישירגיש שותף פעיל, ירגיש שאת רוצה בקשר, כי כמובן כפי שחווית זה יכול להיות מתסכל עבורו ועבורך.. ואם הוא יבין שיש פה משהו מעבר, הוא יגיב למקום שלך מרגש של חמלה ורצון להיות איתך בקושי ביחד, ולא ממקום יותר "שלו", בנפרד, ממקום של תסכול למעשה.

סומכת עלייך שתמצאי את הדרך הנכונה. בהצלחה רבה.