נימאס לי ...

אני מאמינה כמו שאמרת, שבתוך תוכך את יודעת את התשובה. אני חושבת שאדם שמתנהג אלייך בצורה כזו, פוגע בך בכוונה ולא מתנהג אלייך בכבוד לא צריך להיות לו מקום בחייך. השאלה היא למה את נשארת איתו אם את יודעת את זה? אולי את זו שמפחדת לעזוב? "להשאר לבד"? בן זוג אמור להבין אותך, אמורים לדעת לנהל שיחות רציניות יחד ואת לא אמורה לפחד לפנות אליו או לפחד ממנו בכללי. אני למדתי כלל: אני מס' אחת בשבילי! שימ את עצמך בראש ובראשונה ושאלי את עצמך האם טוב לך? כמה טוב לך מתוך כל הרע? תעשי לעצמך רשימה של דברים טובים בקשר ודברים רעים ואז התשובה ברורה מאליו. אל תפחדי להגיד לו ביי כי זה בעצם להגיד לעצמך ברוכה הבאה. ברוכה הבאה לחיים שאת רוצה, להרגיש חופשייה למצוא מישהו שאת יכולה לנהל איתו שיחות נפש ולא להיות מתוך מחוייבות והרגל. אני חושבת שהבעיה היא אצלך ולא אצלו שהוא איתך מתוך הרגל. כנראה שהוא נשאר כי נוח לו כי לפי מה שאמרת את נותנת מעצמך המון. אז לו קל לקחת.

תחשבי על זה....

אני יקרה, בנוסף למה שכתבה לך מישהי, מאוד בולטת לי העובדה שאת כבר לא רואה בו מישהו שאת מעריכה. את רואה בו המון תכונות שליליות.
למה שלא תשאלי את עצמך - האם אני אוהבת אותו? האם הוא שווה? האם זה באדם איתו אני רוצה לחיות? לסמוך? לגדל את ילדי? האם בחברתו אני מרגישה שאוכל להתפתח כבן אדם שלם?
מכל מה שכתבת - זאת נראית לי הבעייה האמיתית...לא האם הוא אוהב אותך אלא האם את אוהבת אותו!

כן אני מאוד אוהבת.. וזאת הבעיה שלי שאני אומרת למה? ואיך אני ביכלל מצליחה?
אבל אני ליפעמיים מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו אחרי הכל.. ושהוא מאוד חשוב לי...
את צודקת באמת תכונות שלילות
אני יביא לך דוגמה מה קרה אתמול למשל...
אני חולה...
והוא בא אלי בלילה ולבשתי בגדים חמים... והבגדים לא הכי יפים אבל זה לא צריך להיות יפה אני חולה אז מין הסתם הבריאות באה קודם..
אבל הוא ישר החריך אותי לחליף למשהו יותר נורמלי.. כמו טיץ וחולצה אחרת..
והרגשתי מזה רע עם עצמי.. ובתוכי אמרתי איזה רוע לב!
זה די הוריד לי ממנו.. אבל כבר נהפך לי להרגל להיתעצבן ממנו ואז יום למחרת הכל נירגע וכאילו כלום לא קרה..
ושוב.. זה ממש נימאס לי
אבל אני עדיין לא מבינה איך אחרי הכל אני ביכלל אוהבת אותו!? ואני אוהבת והוא מאוד חשוב לי..

היי,
לפי דעתי יכול להיות שאת אוהבת אותו עדיין, משום שאת לכאורה, ואני בכוונה אומרת לכאורה.., סולחת לו כל פעם מחדש על ההתנהגויות שלו, כך שעדיין לא הגעת למיצוי מלא של הקשר ולתחושה שנמאס לך. לפי דעתי את מאוד קרובה למצות את כל הפגיעות הללו בך. זה לא אומר שבהכרח תפסיקי לאהוב אותו לחלוטין, אלא פשוט תוכלי לעזוב את הקשר- למענך. כנראה שאת מתקשה לעזוב עכשיו, כי את אדם שצריך להרגיש שהוא ניסה וניסה וניסה- ורק אחרי שניסה הרבה וסבל פעם אחת יותר מדי- הוא שלם עם עצמו לקום וללכת. מתוך ה-אין ברירה. את מבינה?
שוב, לדעתי אפשר להמשיך לאהוב בלב, אומנם פחות, אבל להמשיך לאהוב, ועדיין להבין-מגיע לי יחס טוב יותר או- אני לא יכולה להמשיך ככה יותר.

בהצלחה...