הרסתי את הנישואים ומוכן לעשות הכל

בשביל להציל!!
אני בן 31 ואישתי בת 28 נשואים שנה וקצת וביחד מעל ל 3 שנים.
אני רוצה לפתוח בזה שאני לוקח אחריות על הכישלון.
הייתה לנו שנה רוויה במריבות (לצד זמנים טובים בהחלט) שבהם תמיד האשמתי אותה, הטחתי בה,
ובכללי הורדתי לה את הביטחון ואת האמונה.
לצערי האגו שלי שיחק תפקיד מרכזי ולמרות שהיו כל הסימנים מסביב לא הסכמתי באמת להבין או להסתכל לבעיה שייצרתי בעניים.
הבעיה איתי שאני צריך לחטוף סטירה מצלצלת בשביל לפקוח את העניים ולראות כמה לא בסדר הייתי ואיך אני, בעלה האוהב הסכמתי עם עצמי לפגוע בה (היא אישה מדהימה) וליצר אצלה צלקות ממני שכידוע יותר כואבות ממכות!
היא אמרה לי דבר נכון, "תקעת בי המון מסמרים, גם אם תוציא אותם עדיין החורים נשארים".
שבוע שעבר החליטה (לאחר עוד הטחה שלי) שהגיעו מים עד נפש והחליטה לישון אצל המשפחה ולחשוב מה עושים ופנינו לאן. גם אני חשבתי בשבוע הזה וככל ששקעתי בזה גיליתי כמה "חרא" הייתי
ונפתחו לי העיניים. עכשיו אני יודע בוודאות מה חשוב ומה טפל, יודע בוודאות שאני יכול לתקן ולהראות לה שהתכונות שהיא התאהבה בי והתחתנה איתי קיימים בי, שאני עדיין הגבר שהיא אוהבת
(אהבה?) ורק שתתן לי צאנס להוכיח את זה.
כשרשמתי למעלה שכל הסימנים היו באזור אז אחד מהם הוא שהטחתי בה ללכת לטיפול בלעדי בשביל לפתור את הבעיות ביננו.
עכשיו אני מפוכח אבל ללא צאנס.
כשדיברנו אחרי הפסק זמן (פסק זמן של כמה ימים) היא פשוט הייתה כל כך החלטית וממוקדת מטרה
שהיא לא מוכנה לתת צאנס נוסף.
אני אריה לוחם ולא וותרן (אבל לא מציק ולא לוחץ בכוח), אין לי כרגע מה להפסיד יותר ממה שהפסדתי אז זה נותן לי את הדרייב כרגע למרות ההחלטיות שלה.
אני בוכה לאלוהים בלילה שאין דבר שאני לא אהיה מוכן לוותר עליו בשביל הזדמנות נוספת ואחרונה.
איזה מן מפלצת אני שנתתי לעצמי לפגוע בה ככה (לא בגידות ולא הרמת יד כמובן) והתשובה לשאלתי הייתה להפתעתי פשוטה: אגו מניאק וסדרי עדיפויות קולקלים.
אני מתל אביב ובנוסף למה שיאמר כאן אני מבקש המלצה למטפל\ת זוגית כי אני עדיין חדור אמונה (חייב להאמין) שהצאנס איכשהו יינתן ונצליח להרים את הזוגיות חזרה למסלול ובעצם לתת לי לבנות מחדש את הקשר רק הפעם באופן בריא עם סדרי עדיפיות ברורים וכמובן בלי אגו, עצבים וכעסים.
אין דבר שאני לא אהיה מוכן לעשות וחבל שזה בא לי בדיעבד (שונא את המילה בדיעבד) וכנראה זה איחרתי את הרכבת באופן שאני בעצם "ייחלתי" לעצמי לצערי, אבל כמו שאמרתי אמונה תמיד ישנה כי אני מטבעי בנאדם אופטימי.
אני אשמח לעצות, דעות, הכוונה ובכלל האם אתם רואים סיכוי כלשהו (אולי מסיפורים דומים מהעבר) למרות שאתם לא מכירים את הצד שלה.
אני מצטער מראש על אורך ההודעה אבל הייתי חייב לשפוך.
בברכה,
The biggest Loser