טיפול

אם התחלתם רק עכשיו את הטיפול, צריך להתאזר בסלבנות. אולי קודם הוא רצה להפתח ולא ידע איך עושים א זה, איך לא לפגוע בך. אולי רק עכשיו הוא מתחיל להבין מה הדרך הנכונה והנוחה בשבילו להתבטא , לגלות קשיים וחולשות שלו.
ואם אכן אתם רק בתחילת הטיפול, אז לדעתי את יכולה דוקא לשמוח על זה שהוא מתקדם, אולי כרגע לא מולך בלבד, אבל זה הצעד הראשון! לאחר מכן, במהלך הטיפול ולאחריו הוא ימצא כבר את הדרך המתאימה לו ביותר כיצד להפתח. כמובן שזה דורש ממך: אוזן קשבת, סבלנות ואמפתיה למצבו, לעודד אותו לדבר (לא לדרוש), אלא להזמין אותו לתוך שיחה כנה, לפרגן לו על שנפתח, להגיד לו כמה זה חשוב עבורך (לא להזכיר את העבר שלו שהיה שקט וסגור אלא להזכיר שוב ושוב את ההווה- איך הוא היום, איך את היום- מסופקת יותר..)
תהיי איתו ובשבילו, תשתדלי כמה שפחות לתת ביקורת. בעניינים של פתיחות, גילוי וכנות - ככל שמופעל יותר לחץ, ככל שמרגישים יותר ביקורת , דרישה וקפדנות, נסגרים יותר ויותר. לכן לא משיגים כך את המטרה - וחבל.
לעומת זאת יש לנו את הכוח לקחת אחריות להצלחת הזוגיות. לא לחכות שבן הזוג יעשה מעשה. פשוט לפעול, מתוך אהבה ומתוך הקשבה לצרכי בן הזוג.

מקוה שהארתי
בהצלחה

זאת בהחלט עוד דרך לראות את הדברים, דרך שמאירה (כמו בפנס) סבלנות והרפיה, כלומר- לתת לדברים להיות, לתת הזדמנות אמיתית לעבודה אישית ומשותפת ובהמשך גם לראות תוצאות.

נעמה, את מוזמנת להשתתף יותר :) אהבתי את דרך החשיבה שלך.

אני אוסיף עוד כמה נקודות גם בהמשך לדברים החשובים של דורית:
לפעמים אי אפשר להגיד את הדברים הבאמת כואבים אלא רק מול "מגשר", אדם מתווך בין שני הצדדים, במקרה הזה- מטפל. המטפל תפקידו להכיל את המידע הזה, לעבד, ולהעביר חזרה בצורה מאורגנת יותר לצדדים, זאת על מנת להפוך את התהליך ליעיל וכזה המאפשר פתיחות.

מרחב החדר הוא מרחב ביטחון, שם באמת אפשר לומר מה שיש, ואולי זה נראה מוזר שאיך יכול להיות שמולי הוא לא יכול להביע, מה יהיה, נהיה תלויים בטיפול כל חיינו? אז לא. דווקא שם, בטיפול- הוא לומר להביע את הדברים למישהו "רחוק" יותר, אובייקטיבי ונייטרלי יותר, המטפל למעשה מהווה איזשהו מעבר וגשר אלייך, עד שבעלך יוכל לגשת אלייך וגם מולך להביע. זכרי שייתכן והיו הרבה דברים בעבר שמנעו ממנו לדבר, אולי דברים אישיים שלו, אולי משהו בהתנהלות היחסים, זה לא רלוונטי. כרגע, כמו שנעמה כתבה- רלוונטי שתגייסי את האנרגיות החיוביות שלך להווה. הנה, אתם עובדים על זה. ובהמשך את תראי, ככל שתתמידו, שבסוף אתם תוכלו לקיים את התקשורת הטובה גם ללא עזרת המטפל.. שכרגע רק סולל את הדרך. לכן אל בהלה, אתם בדרך הנכונה..

ועצם השיתוף שלו- לדעתי אומר הרבה מאוד על הרצון שלו והמוכנות שלו לקשר, על העבודה הפנימית ועל הכנות.

אני יקרה, בנוסף על הדברים החשובים והנכונים שכתבה לך נעמה, ברצוני לחדד עוד משהו.
עצם העובדה שהוא העלה בטיפול דברים שלא שמעת בכל השנים שאת איתו מעידה על כך שהוא חשש משיחה איתך. משהו היה קורה בשיחה שהיה עבורו בלתי נסבל. אתם רק בתחילת הטיפול. עם הזמן תרכשו יכולת עצמית לנהל ביניכם שיחות טעונות, אבל אתם רק בהתחלה, ואי אפשר להשיג הכל בבת אחת.
יתכן שבעלך חושש שאם ייכנס איתך עכשו לשיחה על דברים טעונים, זה יהפוך לריב אשר ידרדר עוד יותר את היחסים ויסכן את הכניסה לטיפול שרק התחילה. אני מציעה לך להתאזר בסבלנות, בדיוק כמו שכתבה לך נעמה, ולחכות ששניכם תסכימו שניתן לנהל שיחות. אי אפשר לכפות על מישהו שיחה ללא שיתוף פעולה מצידו. זה חלק מקבלת השונה ממך. בכלל - אני חושבת שאחד הסודות של להצליח בזוגיות זה לדעת לקבל את השונה ממך. הוא שונה (כמו אצל כולם, פחות או יותר) ברצונות, בצרכים, בדעות, בעייפות, בטיימינג ועוד ועוד...כאשר לומדים להבין זאת ולקבל זאת - זה מאוד מקל על החיים בצוותא.