נישואים לא מוצלחים

את מתארת מצב שבו את למעשה חיה כבר שנים בזוגיות לא טובה.
עד היום התחשבת בו ונשארת בגלל רחמים.
את עדיין אישה צעירה שבהחלט יכולה למצוא לה בן זוג שמתאים יותר ועונה לדרישותייך.
את צריכה לחשוב גם על הילדים שמקבלים עכשיו אמא לא מאושרת וממורמרת, אם תהיה חופשיה תהיה מאושרת יותר ורגועה.
את יכולה להסכים למזונות נמוכים יחסית כדי להקל על בן זוגך ועל תנאים של מינימום עד כמה שלך ולילדיך יהיה טוב.
את בטח לא רוצה להתעורר בעוד 10 שנים בגיל 45 ולהגיד לעצמך : טוב עכשיו אני כבר בטח לא ימצא זוגיות, אני מתקרבת לגיל 50...
תקחי אחריות לחיים שלך וקומי ועשי מעשה.
הצעד הראשון נראה מפחיד , אבל כשתהיה בתוך התהליך תראי שהשד לא נורא כל כך.
אני ממליצה לך גם לבדוק איפה יש באיזור מגורייך קבוצות תמיכה לנשים שמתגרשות, אולי זה יהווה לך עוד מקור כוח.
ותשתדלי כמה שפחות להתיעץ עם הסביבה , לכל אחד יש את דעתו וזה יכולמאוד לבלבל אותך.
אשמח לעזור ולהתעדכן
ענבר

סתם רציתי לדעת אם את מתעסקת בתחום?
את צודקת ואני מבינה הכל ויודעת מה נכון לעשות.
אבל ממש קשה לי עם זה, הוא לא רוצה להתגרש וכל הזמן משתדל לרצות אותי כדי שלא אלך.
וזה הורג אותי...אני לא רוצה לפגוע בו, אני רוצה שיהיו לו חיים מאושרים, ואני יודעת שזה ישבור אותו לרסיסים אין לי מושג אם יוכל להתאושש.הוא לא אדם חזק.

ראשית אני מציינת שאני מסכימה עם הדברים שכתבה לך ענבר.

גם מהודעתך הראשונית וגם ממה שכתבת כאן שוב, עולה כי כמו שהוא רוצה לרצות אותך כדי שלא תתגרשי ממנו- ככה גם את רוצה לרצות אותו, ולא מתגרשת ממנו. האם שמת לב לדפוס הזה? אני מנסה להאיר לך את הנקודה הזאת, כי ללא ספק, יש לך עוד הרבה חיים לפנייך, המרמור נשמע ממך והתסכול אף הוא, והרחמים שאת חשה כלפיו רק יכולים להזיק במקרה הזה, כי הוא, גם הוא, מרגיש שאת איתו כדי לרצות אותו, ובפנים הוא בטח יודע מה את (לא) מרגישה אליו.. וגם את נמצאת בתוך התסכול הזה, זה יוצא החוצה ומשודר גם לילדים וחוזר חלילה.

אם אכן ניסיתם לשפר את הזוגיות ואין בך אהבה, אין את מה שאמור להיות, אין את מה שאת זקוקה לו, כל יום שאת נשארת שם את עושה לא רק רע לעצמך. אם כיוון החשיבה שלך ומי שנמצא במוקד זה בעלך- אז בואי הסתכלי עליו כאדם שגם הוא יוכל, עם הזמן, להמשיך הלאה, וגם לו מגיעה זוגיות טובה ובריאה יותר, כתבת בעצמך שאת רוצה בשבילו חיים מאושרים. כרגע קורה להפך. וגם הוא, יבין בהמשך- שלא היה מנוס, ובזכות הצעד הזה יוכל כן להמשיך הלאה ולמצות את עצמו.

הצעד הזה מאוד מבהיל, אותך ואותו, והוא כרוך בהרבה כוחות, אומץ ואנרגיות. אבל מקריאה שניה ושלישית של מה שאת כותבת, לא נשמע שאת רואה עוד דרך לשנות את המצב ביניכם, פרט לגירושין. אינך רואה דרך כזאת ואת גם לא רוצה דרך כזאת. אז למה לאמלל את שניכם..?

ומשהו קטן נוסף- נכון שהוא לא מעוניין להתגרש, אבל הוא לא מעוניין להישאר במצב המתסכל הזה.

מה דעתך?
עדי

האם אתן חושבות שניתן להחזיר את המשיכה לבן זוגי, כאשר יודעים את הסיבות שבגללן היא דעכה?
האם באמת אני יכולה להימשך שוב ולהרגיש את אשר הרגשתי בעבר?
האם ייתכן שבגלל שיש בי מטענים וכעסים על דברים שקרו ביננו ועדיין לא סלחתי עליהם ומכאן אני מרגישה חוסר משיכה. כי אני באמת אוהבת אותו והוא חשוב לי.
האם לדעתכן זה ניתן לשיקום, כי הוא הציע שננסה שוב לשקם וללכת ליעוץ זוגי.

עשית כאן איזו תפנית מבחינת מה שהבאת בהודעתך, ואני שמחה. אני בהחלט רואה קשר הדוק מאוד בין חוסר משיכה לבין הצטברות של תסכול ממושך, כעסים ועוד של שנים. תחשבי שכל פעם שאת נפגשת איתו מה שאת רואה זה לא האדם המדהים שהתאהבת בו אלא מה שנגרם כתוצאה מהשנים יחד, את רואה את כל מה שלא עבדתם עליו, כל מה שלא הולך ואת כל הפספוס וההחמצה שאת חשה כרגע. את ממש לא רואה פרטנר להימשך אליו.. ולא סתם. אנחנו הנשים, מה לעשות, לא כ"כ מפרידות בין רגשות למשיכה, הרבה פעמים זה מגיע יחד. אז אנחנו יותר נראה את הפער בין מה שהיה פעם למה שקורה היום.. והויזואליות ממש לא משנה הרבה פה. כי ברגע שיש קשר טוב, עם פתיחות ועבודה על כעסים ועימותים- גם המשיכה יותר בולטת, למרות הקשיים, כי יש עבודה על הקשר.

אני תמיד בעד לנסות ה-כל לפני פרידה. אבל בתנאי שבאים לניסיונות האלה לשיקום מתוך רצון אמיתי לשקם ולא כדי לסמן וי, עשיתי את זה וזהו. אלא מתוך אנרגיות לעבודה מאומצת ומתוך חשיבה שזה שווה את זה באמת.

אז במקומך הייתי אומרת לך ללכת על זה, ללכת על ניסיון לשקם את שלום הבית ולמצוא מזור לכל מה שאתם עוברים, אבל אני לא במקומך- ולכן חושבת שאת צריכה לחשוב האם את מסוגלת ורוצה לתת הזדמנות אמיתית לשיקום, מתוך רצון להחזיר מה שהיה.. או שבאמת עבר לך ומיצית לא משנה מה יקרה.

כתבת שאת אוהבת אותו, אני חושבת שזה שווה כל מאמץ, לא?

עזרת לי המון, אנסה לשקם את נישואיי בכל דרך אפשרית.
אני מבינה היום שגם לזוגות שאוהבים יש תקופות בהן לא נמשכים לפעמים ולפעמים המשיכה חוזרת וחוזר חלילה, אני יודעת שזה מגיע ממקומות של כעס, ציפיות לא ממומשות, ומשברים קשים שהחיים מזמנים לנו, אני מקווה שנצליח יחד לתקן ולשקם את הזוגיות שלנו, זה בהחלט שווה את המאמץ, וזה בהחלט מאמץ כי מערכת יחסים זאת עבודה בפני עצמה, וקשר זה הדבר הכי קשה שיכול להיות, הצורך תחזוקה שוטפת ואף יומיומית לעיתים.

לילך יקרה,

השרשור הזה מפתיע יותר ויותר, ומה שהגעת אליו מדהים בעיניי. את יכולה להיות בטוחה שהמאמצים שלך ישתלמו, ונשמע שאת מלאת אנרגיות ורצון אמיתי לעשות שינוי, כדאי לך לקרוא את הודעתך הראשונית ואת זו האחרונה, ותראי כמה מרחק ועבודה פנימית נעשתה.

אני מחזקת את דברייך באשר לעבודה הקשה ולתחזוקה השוטפת שקשר מצריך. זכרי שכ"כ הרבה פעמים אנחנו נתונים ללחצים חיצוניים ופנימיים של מערכת היחסים וכל זה בפירוש משפיע על הרצון שלנו להיות יחד, על המשיכה ועל התשוקה בקשר. אבל אז מגיעה העבודה המשותפת שמחזירה אותנו לסוג של אינטימיות ולביחד מסוג אחר שהרבה פעמים יכול לשמש את המעבר הזה ואת ההתקרבות המחודשת.

מאחלת לך המון הצלחה וכל הכבוד על התובנות ועל המוכנות לעבוד קשה :) בטוחה שזה ישתלם לטובה.

אכן, אני יועצת זוגית.
זה באמת מאוד יפה לראות אדם מתחשב כמוך.
הגיע הזמן שתחשבי גם על עמצך וגם על עתידך.
אם היית מציינת מספר בעיות בינכם , יתכן שאפשר לעבוד על הזוגיות הזו.
את מציינת שאת לא נמשכת אליו - וגם פה אפשר לעשות עבודה .
השאלה האם אתם מוכנים לעבוד על הזוגיות הזו.
אולי תנסו יעוץ זוגי, כך לפחות תדעי שניסית הכל לפני שתגיעי להחלטות הרות גורל.
אשמח לעזור
ענבר

האם את מצפה למצוא מערכת יחסים טובה עם משיכה מדהימה כשיש לך שלוש ילדים?????
המלצה שלי אם לא כ"כ רע לך תשארי במקומך.....הרי רוב הסיכויים שתמצאי מישהו שגם לו ילדים שאשתו לשעבר תובעת ממנו דמי מזונות.....או שילדיו סתם לא יסבלו אותך......כי את האישה השניהה......בקיצור החיים לא גן עדן תתעוררי.........

מה שאת אומרת במילים אחרות , זה אין מה לחפש בחוץ, עדיף להיתקע עם החיים העגומים.
בוא נניח וניסיתי לשקם ולא הלך. אז מה, כל חיי לסבול ולגרום סבל גם למשפחתי? קצת לא ריאלי. אני יודעת שהרבה אנשים לא מתגרשים מהפחד להישאר לבד ומהפחד שאף בן זוג לא ירצה אותנו הנשים בעיקר כי אנחנו תמיד נשארות עם הילדים ואיתנו זאת עסקת חבילה, אין ספק שיש בזה משהו, אבל אסור שזה מה שירתיע נשים כמוני לחפש את האושר שלהן גם אם זה אומר להישאר לבד.
החיים לא קלים בכלל, בעיקר לא לבד עם ילדים אבל החיים גם יודעים להפתיע מניסיוני, ויש הפתעות גם טובות. מעבר לזה זה גם הרבה תלוי בנו.