מתלבטת

באמת ניכר כי מאוד נפגעת מהקשר שהיה לך..

אני מבינה את החששות שלך מהפגישה הזאת, אבל כנראה שלא סתם הסכמת לה. את באמת רוצה לסגור את המעגל הזה ולהשאיר מאחורייך (אני מקווה), ייתכן ויש לו באמת הרבה מה להגיד לך, אולי להתנצל על הדרך, אולי להתחרט.. אני חושבת שחשוב הוא לדעת איך להגיע לפגישה הזאת מבחינה רגשית; לדעת להיות מוכנה לכך שאולי הוא בא לסגור את המעגל ולהגיד שהוא מצטער על איך שהדברים קרו, ולהיות מוכנה גם לזה שלפתע הוא שוב ירצה לחזור לרומן שלכם וחוזר חלילה ולכי תדעי איך הפעם תרגישי ומה יהיה. ז"א, לבוא לפגישה הזאת עם מקסימום מוכנות רגשית.

שאלת האם את עושה טעות- כל תשובה תהיה סובייקטיבית פה, כי רק את יודעת מה עברת ולמה את זקוקה כרגע. לי זה מרגיש שאכן את רוצה לסגור את זה מולו, ואת צריכה את הפגישה הזאת כדי להיות מאחורי הפגיעה או לפחות לסיים לעבד אותה. אז לטעמי את ממש לא עושה טעות, כי משהו בך נורא צריך את ה"closer" הזה, את הפיניש לסיפור הזה.. והפיניש לא יכול להיות כואב יותר ממה שכבר קרה, נכון?

אבל לגבי האם את תטעי אם תחזרי אליו- זאת שאלה אחרת שאת צריכה להניח עליה את הדעת טוב, אני מאמינה שהרצת את התסריט הלוך חזור הרבה יותר ממני כשקראתי מה כתבת, ועיבדת דברים ולמדת הרבה מסוג הקשר הזה, עם אדם נשוי שכמעט משאיר מאחורה את מה שבנה ופעם האמין בו, ולכן הקשר הזה הוא יותר ממסוכן, ולחזור לקשר הזה, עם כל מה שיכול לקרות או לא לקרות וכל הסחיטה הרגשית שיכולה להתעורר תוך כדי- זה בפירוש יכול למוטט, ואולי עדיף להתחיל משהו מאפס, משהו חדש, נקי, בלי גורמים שלישיים וכו'. אני סומכת עלייך שלא חידשתי לך מאומה בפיסקה הזאת :) אבל היה לי חשוב להגיד לך את זה דווקא לאור השיתוף שלך וכמה שנפגעת, ולאור זה שאת נשמעת לי חכמה היום, מסיקה ומבינה מכל מה שהיה שם.

האם זו רגרסיה להתמודד עם הכאב מחדש? אני לא בטוחה שאת מתמודדת מחדש. אני חושבת שאת מתמודדת כל הזמן עם הכאב, לי לא נשמע שאת אחרי זה במאה אחוז, נשמע לי שלהתמודד- טוב לך כרגע, חשוב לך כרגע לדעת את הדברים ולסגור את הקופסה הזאת ולשים אותה מאחורה, בעבר, עם הרבה מסקנות, כך אני מקווה עבורך. רגרסיה אף פעם לא יכולה להיות איזו תוצאה של התמודדות ועימות מול הדברים שכואבים לנו וקשים לנו. להפך- זה מראה על המון כוחות והסתגלות, על המון אומץ לעמוד מול משהו שלפני X זמן לא יכולנו לעמוד מולו.

אני מרגישה שאת יותר חוששת לגבי מה זה משדר כשאת נפגשת איתו, מה יחשוב, מה את תחשבי על עצמך, לאן זה יקח אותך.. ובעינין הזה חשוב לזכור שאת נפגשת איתו בשבילך ורק בשבילך (את יכולה אפילו לשקף את זה טוב במפגש) כדי לסגור את מה שאת (!) חווית ולסיים את זה בצורה אדפטיבית עבורך ולא עבור אף אחד אחר. וכשאת מגיעה עם הכוח הזה- שאת עושה למענך את המפגש הזה- אין לך מה לחשוש, כי את יודעת שאת זקוקה לשמוע את הדברים ולסיים את הפרשה הזאת.. וממנה רק לצמוח ולהמשיך הלאה, למקום נקי ובריא יותר.

אני רוצה להוסיף על דבריה הנכונים של עדי.
זה נכון ,שהדרך שבה בחר לסיים את הקשר ולהעלם היא דרך פוגעת , מעליבה ומכעיסה ואני לרגע לא מבטלת את תחושותייך.
אבל... אם תביני , שהתנהלות כזו נובעת מחולשה. מחוסר יכולת להכיל את עוצמת הרגשות האמביוולנטיים . מחוסר יכולת להתמודד עם מצב שבו הוא פוגע בך - אז אולי תצליחי להפחית מעוצמת הפגיעה שלך.
אני לא אומרת , חס וחלילה, להפגין אמפטיה כלפיו . ממש לא. העלמות היא דרך שפנית. אך היא נובעת מסוג של מוגבלות אישית ולא מרצון לפגוע באופן מכוון.
ואם את מסוגלת להבין את זה , תהיי גם מסוגלת לסלוח. כי הסליחה היא מקום של עוצמה וחשוב שתסלחי לו בשבילך , לא בשבילו.
כדי שתוכלי להמשיך את חייך ממקום נקי ולא כעוס ופגוע. ( בלי שום קשר למה שיקרה ביניכם- אם תהיו ביחד או לא).
מקווה שהארתי והועלתי, שירית.

תודה רבה על תשובתכן המאוד מועילה ותומכת.
אני לא אחזור לרומן איתו. זה לא יקרה.
אני כן חשה סלידה מהמקום של איש שאהבתי, שפגע בי כל כך, שאני מאפשרת לו בכלל להתבטא. אני מפחדת להסתכל בפניו, הוא הפך ל"מת" באיזושהי צורה והפגישה הזו היא סוג של פגישה עם רוח רפאים...
אני איבדתי את האמון שלי בו. אני בניגוד לאישתו לא מסוגלת לסלוח ולקבל אותו חזרה.
הלוואי והייתי יכולה לסלוח. אולי בעתיד... אני גם לא מתכוונת להגיד לו שאני סולחת לו. הוא חצה אצלי את כל הקווים האדומים שבהתנהגות הבסיסית בין בני אדם- כבוד. ואם הוא סובל ממוגבלות אישית שגרמה לו לסגור דלת למישהי שנתנה לו הכל!! אז כנראה שמכל זה אפשר להסיק שהוא באמת לא בשבילי.
אני יודעת שהוא סופר רגיש, ויודעת שיש סיכוי גדול שיפרוץ בבכי. אני מקווה שאהיה חזקה מספיק לא להפוך להיות אמפטית לדמעות... אני בכיתי שבועות והוא לא היה שם לנגב אותן...
צר לי גם לדעת שהוא ממשיך לשקר לאישתו שכן בבירור הוא ביקש שלא אספר זאת לאיש...משמע.. המוגבלות הזו חיה ונושמת.
בוא נראה מה יהיה... אולי אספר כאן לאחר מכן...

היי..
לרוב אני לא אחת שמעבירה ביקורת והאמת היא שאני קודם כל מזדהה עם מה שאת עוברת. כל הטלטלה הרגשית שהבחור העביר אותך..
אבל.. צרם לי משפט אחד שאמרת, בו דיברת על כך שהבחור שהכרת חצה את כל הקווים האדומים שבהתנהגות אנושית בסיסית, ודיברת על כבוד אנושי..
אני חושבת ואת בטח מודעת לזה, אך המשפט הזה פשוט צרם לי.. , שאת בעצמך, וכיום לצערך, חצית את גבול הכבוד. וסייעת לו בעצם לחלל את כבודה של אשתו, בעצם הבגידה.
אני יודעת שאני לא מחדשת דבר.. ואין לי דבר נגדך, ואני יודעת שהנסיבות והכל...
ובכל זאת......
מאחלת לך רק טוב..
ואכן, אין לך מה להמשיך ולהתראות עם אדם כזה, שמראש , בעצם התחברותו אלייך בעודו נשוי,
הראה לך, כי מוסריותו לוקה בחסר.

בהצלחה ללא קשר בפגישה איתו ובכלל..

מצטערת על הביקורת, אני יודעת שהפורום הוא כזה שמכיל..,אבל שוב.. זה התבקש בעיניי.. ואני חושבת שמטעויות ניתן גם ללמוד:). כולנו חוטאים בהן. מקווה שלא פגעתי.

באמת כואב לקרוא את מה שעובר עלייך, וזה תמיד מחזיר אותי לעובדות החיים שלפעמים כואבות- שעד שלא נפגעים במקומות הכי רגישים, לא יודעים מה באמת אנחנו צריכים בחיים.. ועד שלא ניכווה ברותחין לא נדע להיזהר בצוננין.. וזה מה שאני מרגישה מכל מה שאת כותבת.

את עסוקה הרבה ברומן שהיה איתו, והייתי רוצה ומאחלת לך שתהיי עסוקה ברומן חדש, נקי ובריא.. ואני בטוחה שזה יקרה, עם זאת אני מבינה את המחויבות הרגשית שלך לבדוק איתו מה באמת היה שם, רק קחי בחשבון שהוא יכול להגיד הרבה דברים שאת רוצה או היית רוצה אז לשמוע, דברים שהוא חושב שיהיו לטובתו בהמשך ועוד. גם לזה צריך להתכונן.. דווקא כי היה פה קשר רגשי ודווקא כי הוא עשה אחורה פנה ונעלם.

אנחנו חייבים לזכור שכשאדם מפרק נישואין, הוא מגיע כבר למצב של מעשה, ממחשבה, מתיאוריה. איתך באמת הוא הגיע כבר למעשה הזה, וזה מה שגרם לך להאמין שהוא איתך בלב שלם, וייתכן שבאמת היה לתקופה מסוימת. אבל כנראה שמה שהוא משאיר מאחורה לא לגמרי שייך להיסטוריה, וכנראה הקושי בלעשות את זה גדול בהרבה מהצורך שלו (באותו זמן נתון) להתחיל מערכת יחסים חדשה, למרות ההצהרות ולמרות המעשים. וכמה שזה כואב, נכון, אבל לעבור, בעיקר רגשית, ממערכת יחסים ותיקה עם כל ההרגלים שבה- למערכת אחרת שנשמרה בסוד, חדשה לגמרי עם ערכים אחרים פתאום.. ומה הסביבה אומרת, ושכנועים מהסביבה לחזור לאשה, וכל התסריטים שעוברים בראש, ואם יש ילדים זאת סאגה אחרת כבר, ואת כל זה אני כותבת לא כי אני באה לטובת איזה צד, אלא כדי לשקף לך את הקושי בלהיות "מחוייב" פורמלית למערכת אחת, להחליט שאתה עוזב אותה, והפער בין זה לבין לעשות את זה בפועל- הוא עצום.. על אף ההכרזות וההבטחות. כי לפעמים זה פשוט עולה על היכולות שלנו. ולפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים והנה זה קורה- וברגע האמת.. בוחרים ב-fligth , בלברוח, ולא ב-fight , בלחימה- כי זה יותר מתאים ליכולות שלנו באותו רגע קשה של החלטה ממשית.

אני מקווה שבאמת באמת לקחת מהסיפור הזה רק דברים שיקדמו ויפתחו אותך הלאה, ויש הרבה כאלה בסיפור שלך, עד כמה שהוא עצוב וקשה- הגיע הזמן לסגור קצוות ולהתקדם ממנו, בבחינת לדעת מה את צריכה, מה את מחפשת, למה את זקוקה, והפעם.. למצוא מערכת כזאת שאת היא האשה העיקרית והיחידה בה.. זאת כבר תהיה התחלה יפה יותר.

בהצלחה רבה.