שכשההתאהבות חולפת

שלי היקרה, תודה על שאלתך. היא מעלה נושא מאוד חשוב, שהרבה אנשים חיים אותו אבל אינם מעיזים להתבונן בו ולחקור אותו.
ההתאהבות מעוררת בנו תגובות כימיות הדומות ללקיחת סמים, כך אומרים, גורמות לנו לרחף, להתמלא שמחה וציפייה, להתמלא אהבה לכל העולם, אין דבר יותר נעים מזה. כאשר מתרגלים - הגוף מפסיק לייצר את כל הכימייה הזאת, כי הוא אינו בנוי לעשות זאת על בסיס קבוע, זה סוג של "מצב חירום חיובי" ...ואתה נשאר מרוקן ומאוכזב - איפה כל ה"היי" הזה???
ואז את רושמת לעצמך "אופס...זה לא זה" נעבור הלאה...להתאהבות הממכרת הבאה, וחוזר חלילה.

אגיד לך מה חסר: ההתאהבות הזאת שמה פוקוס חזק מאוד על עצמי, איך אני מרגישה, מה אני מתמלאת או לא מתמלאת. אני רואה את האהוב דרך מסך מסנוור ומפץ של כימיקלים המפוצצים לי את המוח, לא ממש קולטת מי הוא ומה טיבו, מתעלמת ממגרעות, מהללת את מעלותיו...כאשר ההתאהבות מסתיימת - מתחילים לראות את הפרטנר בעיניים מציאותיות יותר, ופתאום הוא בן אדם רגיל, לא נסיך על סוס לבן.
אהבה - להבדיל מהתאהבות - מתחילה לקרות כאשר האדם מולך באמת מוצא חן בעינייך, ואת מרגישה שאת אוהבת אותו - רוצה אותו - עם כל המגרעות וחוסר השלמות שלו. כאשר ככל שאת מכירה אותו יותר - את מגלה בו עוד דברים שמוצאים חן בעינייך, ולא רק יותר ויותר דברים שאינם מוצאים חן.
אם את נעשית מודעת למנגנון המתעתע והמסנוור הזה, ושמה לך למטרה להכיר טוב את האדם מולך, לשים פוקוס עליו ולא רק על תחושותייך המשכרות/משקרות - יתכן ותצליחי למצוא מישהו שווה באמת, אותו פשוט לא תרצי לעזוב, לא תרצי להפסיד אותו אחרי שתכירי אותו היטב.

יש מאמר שאהבתי בנושא - חפשי אותו באינטרנט, של ד"ר ירון זיו - על אהבה והתאהבות ומה שביניהם.

מקווה שעזרתי קצת.

התחברתי לכל מילה שכתבת.
עזרת לי כיוונת אותי
תודה