מצוקה

שלום אני בת 43 נשואה 14 שנים+3בנות. אני אקדמאית וכן בעלי. אנחנו שכירים ואני מגיעה מדי יום בסביב השעה2 בצהריים ובעלי אחרי השעה 9 בערב. בעלי משקיע בלי סוף בעבודתו תחת התירוץ של פרנסה למשפחה. הוא מתרגז כשאני מעירה לו וקשה לי. כל הנטל נופל עלי ואני גם אחת שלא ששה לקבל/לקחת עזרה. יש ביננו לא פעם ויכוחים על רקע עצביי הרופפים, ואז לא מדברים כמה ימים. בעלי אדם נרקסיסט ואגוצנטרי שרואה כל הזמן את טובתו האישית. הוא אומר גם דברים מאוד פוגעים ואילו אני מגיבה ברגשנות יתר ובכעסים מאוד גדולים. שרק מרחיקים אותו יותר. לצערי הוא אינו רואה את חסרונותיו הרבים והוא חושב שזה שבעבודה מעריכים ומוקירים את עבודתו המקצועית דיינו! כל השאר פחות חשוב (למרות שהוא אינו מודה בכך). מה לעשות כדי שהאווירה בבית תהיה יותר נעימה כיצד לנהוג כלפיו?אשמח לכל תשובה.