הבעל רוצה לעזוב את הבית

הילה יקרה,
מצד אחד אתם 3.5 שנים יחד, אבל בסתר. ורוב הזמן את מתוסכלת. הוא מצידו ממש ממש לא מגלה רצינות כלפיך ואין לי ספק שדבר לא ישתנה מבחינתו ביחס כלפיך, כי אחרי 3.5 שנות קשר, הוא לא השקיע מעצמו בך, לא יצאתם מדירתו, לא ראה את הוריך ובטח ובטח תירוץ של איש עסקים מצליח שמסתיר אותך מתוך"ביישנות" לא תופש גם בעיני, אבל את מתעקשת למסד את הקשר ולהנשא לו. החיזורים העיקשים שלך אחריו ללא הדדיות, הדואליות בקשרים שהיו לך עם גברים נוספים במקביל בגלל חוסר סיפוק וללא ידיעתו - יש בזה סוג של בגידה, שיקריות וחוסר יושר שבאופן טבעי מובילים לחוסר אמון וביטחון שהם בסיס לקיום יחסים אמיתיים, מה עוד שדומה שאפילו זילזל ולא קינא לך. איך למרות השיטחיות, חוסר הרצינות וחוסר העניין שלו בך באופן עמוק יותר לחיים משותפים, את מבטלת עצמך, כל כך מובנת מאליו עבורו ומשתוקקת באופן פתטי לדבוק בו ולקוות למסד את הקשר הלא הדדי וחסר התקווה הזה ?? האם לא מגיע לך להיות מאושרת?
רצוי שתבחני את היחסים שלך עם עצמך לפני השאלות שאת מציבה לגבי היחסים התלותיים שלך איתו. הוא מודע עד כמה את כמהה לחיזוקים וחיזורים ומקיים אותם איתך עם כל מיני תירוצים רק בחדרי חדרים כדי לרָצות אותך ולהשיג את מבוקשו. חוסר הביטחון שלך בעצמך קושר אותך אליו, לא בגלל אהבה אמיתית, אלא אולי בגלל תלותיות והרגשה שאת שווה ובעלת ערך בעיני עצמך, כשאיש עסקים ממולח ונערץ אל ידי אחרים מתעניין בך. אני מציעה שתציצי עמוק פנימה לתוכך ותבחני קודם שם את כל אותן השאלות.
בקשר רציני עם גבר, ההשקעה והרצון המשותף צריכים להיות הדדיים, עליו להתנהג איתך לאורך תקופה כמו זוג המכיר זה בזה, שלא מתבייש להיראות בפני ההורים, בפני חברים, לצאת לבלות ביחד.. אל תצפי שהקשר הלא תקין ישתנה עם מיסודו. להיפך.

אני לא בדיוק יודעת להגדיר איך אני מרגישה, אני דיי חצוייה במיוחד לאור העובדה שהדעות בנושא חלוקות, חלק חושבים שאכן זו הדרך וחלק חושבים שלא זהו הפתרון ולא כדאי להגיע למצב שהבעל עוזב את הבית.
אני טיפוס מאוד לא סובלני ואני רוצה תוצאות ומייד, מה שלא בדיוק קורה. אני יכולה להעיד שלדעתי אם הוא לא יעשה זאת עכשיו אז כנראה הוא יעשה זאת מאוחר יותר, קיימת בו מעין אובססייה שבחוץ נמצא האושר האולטימטיבי ומבחינתי כל יום שעובר הוא למעשה "מנצל" אותי ואת הילדים בכך שהוא נשאר בבית וזאת לאור העובדה שגם לו קשה להחליט וכולנו למעשה ב HOLD. השאלה היא האם באמת זנ נכון לתת לו לעזוב או להציע לו טיפול זוגי. כרגע מבחינה רגשית הוא ציין שהוא התחתית ולי קשה להאמין שאפשר להחזיר אהבה, הוא מבחינתו הגיע כבר לקצה וכנראה זה מה שמוביל אותו לא לנסות כלל. השאלה האם להתעקש/האם להניח לו?

היי
זה בדיוק הנקודה שצריך ללכת ממנה לייעוץ ויפה שעה אחת קודם,
דווקא מתוך זה שהוא בתחתית ואין לו מה להפסיד,
אפשר להחזיר אהבה ועוד איך,,,
הרי כל החיים שלנו הם עליות ומורדות זה מה שעושה את החיים מגוונים ויפים ולא משעממים,
נכון, קשה כרגע לך ולו לראות את האור, אבל הייתה האהבה והיו תשוקות ותאוות, והם נועדו כדי שנדע לאן ניתן להגיע וכעת עלינו לעבוד בכדי לגלות אותם מחדש,
צאו לדרך חדשה אפשר לבד אבל יותר מומלץ בעזרת איש מקצוע, שיקשיב להיסטוריה שלכם ובטח יימצא המשבר שבעקבותיו הגעתם לאן שהגעתם,
יותר ויותר אנשים הולכים לייעוץ כסוג של שיפור הזוגיות וכמסע חוויתי שתורם המון לקשר שלכם בכלל ולהתחברות האישית של כל אחד ואחת עם עצמו,
אז שיהיה בהצלחה
שבת שלום

אני חושבת שאי אפשר להחזיק אדם בכוח. להפך- זה לא פעם גורם לתחושת כליאה לצד השני וכך הסיכוי לחזור לקשר של אהבה פוחת.

העלת את האופציה לתת לו קצת מרחב, ואני חושבת שממה שתארת בשתי הודעותייך - זה צעד נכון כרגע. כתבת שהוא גם מרגיש כמנצל אותך ושם אתכם על המתנה. אם כך הוא מרגיש, סביר להניח שמשם אי אפשר לצמוח ולכן חשוב לתת לו קצת אוויר. חשוב גם לדעת איך לעשות את זה - אם באמת את תאפשרי לו את זה, חשוב שבמהלך הזמן לא תהיי איתו בקשר, תאפשרי ל ולחשוב, להתגעגע, לחשוב על הקשר, ועל מה שהוא מפסיד.

נכון, כמו שענבר כתבה לך- זה סיכון. אבל אני לא חושבת שיהיה עדיף לחיות עם מישהו שהתקרר ומרגיש לא טוב עד כדי כך, מרגיש "בתחתית". אולי אם יהיה איזה פסק זמן ביניכם, הוא יוכל לעלות מהלמטה הזה..

דבר נוסף- כתבת שאת לא סובלנית וזקוקה לתוצאות מיד- את בטח יודעת שהחיים לא נותנים לנו לצערנו תוצאות מיידיות, ולפעמים זה מכריח אותנו לחשוב, להרפות ולהסתכל על דברים מזווית אחרת. כאן את קיבלת מתנה כזאת ואם תדעי להשתמש בה נכון (להרפות ולשים את עצמך מחוץ לסיטואציה ולהסתכל עליה אחרת) יהיה לך הרבה יותר קל לחיות עם המצב. טוב שאת מודעת שיש בך את החלק הזה של חוסר הסובלנות (הרבה אחרים לא מודעים), ודעי שמצב כזה בו יש פסק זמן, סובלנות היא א-ב לקבלת תוצאות טובות ויש לך פה "מבחן" - להוכיח שהנה, את מסוגלת רגע להרפות. לכן קחי את זה כנקודה למחשבה.


בהצלחה רבה,
עדי

תודה על התגובה, אך לא ככ ריאלי לא להיות עימו בקשר ולו בגלל הסיבה שישנם שני ילדים קטניםבתמונה והוא מבחינתו מעוניין לעשות הכל בהדרגה ואף להופיע בבית כמעט מידי יום.

אני יודעת שאין נוסחא לכל הסיפור הזה אך אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ומה נכון לעשות, הדעות ככ חלוקות כל אחד חושב אחרת חלק חושבים שעדיף לשחרר חלק חושבים שעדיף ייעוץ ואילו אני לצערי לא בדיוק יודעת מה לחשוב ומה טוב עבורי ולילדים.
ממתינה להתייחסותך לאור קבלת הממצאים החדשים.
תודה!!

הי סימה,

חסר לי פה החלק שלו- אם את תציעי ייעוץ- זאת הדרך האידיאלית כרגע לטפל בעיניין- האם הוא ירצה? האם הוא מוכן באמת לעבוד קשה? או שהוא מדבר כל הזמן על חופש ומרחב ועל כך שאין סיכוי?

צריך 2 לכל טנגו ולכן ההחלטה על ייעוץ או כל החלטה אחרת גם היא צריכה להיות של שניכם ומתוך כוונה לעשות עבודה ולא כדי לצאת ידי חובה.

אני מבינה את נושא הילדים שיש בתמונה- אבל גם הם חווים את הפיצול ביניכם, "כשני זרים", גם הם רוצים שתעבדו על הקשר או שמשהו כבר ישתנה, שמשהו כבר יקרה. כי המודל שלכם לזוגיות, כרגע, הוא פחות טוב ממה שהיה בעבר, ממה שהם התרגלו. גם הם מרגישים בשינוי שחל וגם הם בחרדה. כך שחשוב לטפל עכשיו במצב הזה, אם יש בו רצון ואפילו קטן לשפר ולתקן את הקשר, והרי שגם לך- חפשו מטפל זוגי והתחילו בתהליך.

הערה: גם אם יהיה פסק זמן קצר, הרבה פעמים מספיקה תקופה קצרה ובן הזוג שעזב חוזר כי הבין מה מפסיד וניקה את הראש. ככל שתתני לו יותר מרחב של החלטה- כך הסיכוי שלו לחזור לבית גדול יותר. כשאנחנו נותנים תחושה של מקום ואויר לנשימה הצד השני מעריך אותנו ומן הסתם רוצה לחזור להיות במקום שנותנים לו אויר- ולכן יש סיכוי טוב שיוכל לקבל החלטה לטובת הקשר שלכם.

לדעתי, כמו בכל זוגיות, יש לכם שחיקה,הרגל,אין ריגושים ואין חידושים.
הרוב תלוי בך כאישה-אם תלכו לייעוץ זוגי אצל מטפלת מוסמכת עם המלצות וניסיון רב שנים,
אני מאמינה שתלמדו להצית את האש ביניכם ולהמשיך ביחד מתוך בחירה ושיתוף פעולה.
שיהיה בהצלחה!
יעלי

בשבוע שעבר הוא שאל אותי האם אני בטוחה בעובדה שאני רוצה שיעזוב את הבית ולאחר שחידד לי שהוא כרגע לא מעוניין לעזוב וזאת בגלל הילדים, לאחר וחידדתי לו שאיני מעוניינת שיישאר בשביל הילדים, וציינתי בפניו שאם הוא מתחרט ורוצה לנסות אז אני מוכנה, הוא סגר חוזה שכירות במלון דירות. כולי כואבת ואיני יודעת כבר איך להתמודד עם המצב, מצד אחד ההגיון אומר שאם אינו אוהב אותי אז אי אפשר להישאר יחד, אך אני מסרבת להאמין שזה נכון, מבחינתי הוא הכניס את עצמו לסיטואצייה והוא זורם איתה, הוא קודם ירה את החיצים ואח"כ כיוון את המטרה (החליט שהוא לא מאושר, שלא טוב לו, ואז הכל בגללי ולכן אינו אוהב אותי יותר). בסופו של דבר אף פעם לא טיפלנו בזה כמו שצריך, במשך חצי שנה נתנו לזמן לעבור מבלי שמבחינתו הוא ייעשה משהו ע"מ לשפר ועל כך אני כועסת עליו מאוד. בהמשך לתגובה בנושא כישופים, אני הלכתי גם לקוראת בקפה וגם לאיזהשהוא רב אשר שניהם הגדירו באופן מפתיע את אותו הדבר - צויין כי אנו זוג שורשי הכתוב למעלה בשמיים מה שלא קיים אצל כל בני זוג, וגם אם ניפרד הלבד לא ייעשה לא לו ולא לי טוב, צויין שהוא מאוד מבולבל ועטוף בחומה שלא ניתן לחדור אליה מה שבהחלט נכון, אף אחד לא יכול לדבר איתו הוא מאוד עקשן ומשדר איתנות בדעתו מה שלטענת הרב ההיפך הוא הנכון. ואילו אני , אני מנסה להיאחז בעובדה שאולי יש עוד סיכוי, בפועל אני אוספת את עצמי ע"מ לתפקד ולו רק בשביל שני ילדיי הקטנים והמקסימים שכרגע לא מרגישים דבר.

נשמע לי שלא קל לך ושאת מאוד אוהבת את בעלך.
הזכרת שכל הצרות התחילו מהרגע שהוא נסע לכריתים בלעדייך. אני משערת שהוא נסע עם חברים..
יכול להיות מאוד שהכניסו לו לראש כל מיני שטויות שם, על כמה כייף להיות רווק...
אני לא יודעת באיזה גיל התחתנתם, אבל יש לכם ילדים צעירים ואתם מכירים כבר 15 שנים, אז יכול להיות שבבעלך התעורר פתאום איזשהו חסך לחופש.
עם כמה שזה כואב, ואני מבינה שזה מאוד כואב, דעתי היא כן לשחרר אותו. כי כרגע הוא חי בעולם הפנטזיות ומפנטז על מה שלכאורה "הפסיד". תני לו את החופש, למרות הסיכון. השאלה היא איזה חיים יהיו לכם ביחד אם הוא יישאר. עם כל הקושי, ובמיוחד כשמעורבים ילדים בתמונה, תני לו את ברכתך ושייצא לשלום. לא ייתכן שרק לך יהיה איכפת מעתיד הקשר ביניכם. ואם זה רצון אלוהים, הוא יחזור ואת עדיין תרצי בו.
אני יודעת שאני אומרת דברים לא קלים וכמובן שאת זאת שקובעת בסוף. קחי את כל מה שאומרים לך בערבון מוגבל. את יודעת הכי טוב.
עם זאת, אני לא חושבת שצריך להתחנן לאהבה ועל אהבה להגיע ממקום של שוויון. לפחות במידת הרצון.
יש כמובן אפשרות נוספת והיא לבקש ממנו ללכת איתך לייעוץ. לא שמתי לב אם שאלת אותו את זה כבר מה הוא ענה במידה שכן שאלת. בכל אופן, גם לפנות מייעוץ, דורש ממנו מידה של מאמץ ואמונה ורצון. יכול להיות שהראש שלו כרגע שוגה בחלומות על מה יכול היה להיות אם.
אני לא אהבתי את הדרך בה הוא בחר. לברוח במקום להתמודד.
תהיי חזקה.

ניכר ממה שאת כותבת שהינך אשה חזקה מאוד שלא מוכנה להרים ידיים,
המקום בו את צריכה לשפוך את כאבך ולקבל כלים כדי לדעת איך להתמודד הוא בייעוץ מקצועי,
אני מבין ותקני אותי אם אני טועה שטרם הלכת ליעוץ מקצועי לפחות ברמה כזאת שאם ח"ו היית זקוקה לטיפול רפואי מן הסתם היית הולכת לרפא הגדול והטוב ביותר בתחום,
לכן קחי יוזמה ולכי לייעוץ אפי' לבדך ורק אחרי שתתחזקי ניתן יהיה לצרף את בעלך לתהליך,
יפה כתבת על זה שהוא ירה את החיצים ואח"כ סימן לעצמו את המטרה, ייתכן ומשהו נשבר אצלו והוא מעוניין בשינוי, אבל הוא לא למד שניתן לבצע שינוי בתוך המסגרת הנוכחית, והיא הרבה יותר מאתגרת ומשתלמת, וזה עיקר עבודת הנישואין, להתחדש ולרענן כל יום את הקשר ולעלותו לגבהים חדשים,
אז אנא ממך עשי את הצעד הנכון, ובטוחני שלא תתחרטי,
ב ה צ ל ח ה

רק שאני 7 חודשים לאחר הלידה של בני השני.

מזה חצי שנה אנחנו במצב בדיוק כפי שתיארת.

בעלי טוען שהוא נשאר כרגע בשביל הילדים ומציע להיפרד.

גם לי קשה המחשבה שיעזוב את הבית כי אני אוהבת אותו מאוד. ודואגת במיוחד לילדים.

אני לא מבינה יש לו צורך עז לעזוב ולהיות לבד.

אני אומרת שם אוהבים מישהו צריך לשחרר אותו. ולא לחנוק אותו, זה לא יוביל לשום מקום.

מאחלת לך בהצלחה וזוגיות מאושרת.

אני אכן אוהבת אותו ובטח לא מרגישה שאני חונקת אותו כי בסופו של דבר הוא עוזב את הבית אחרי שאני לחצתי בנושא, אין לי עניין שיישאר בבית בשביל הילדים כאשר אני ברקע כרהיט. אני נמצאת במצב של הכחשה המסרבת להאמין שזה קורה לי ולא ייתכן ועוד רגע הכל ייגמר ושנינו נתעורר מהחלום... אני מקווה לעבור את התקופה הזו, השבוע הוא אמור לעזוב את הבית אני לא בטוחה שאמהר לשלב הבא שהוא גירושין אבל בהחלט לא בטוחשיהיה קל במיוחד לא לילדים. תודה רבה ומאחלת גם לך בהצלחה

הרגע הקריטי הגיע, למרות שאני מסרבת להאמין זה קורה, הוא שכר דירה במלון דירות ששוהים בו רק רוווקים ורווקות עם כל הפסליטיז (בריכה, חדר כושר...), אני שבורה ומרגישה דיי בהכחשה שהנה עוד רגע זה יעבור והוא יחזור. הוא מסרב שנודיע לילדים וגם מסרב לקבל את העובדה שהוא לא יגיע כל יום לראות אותם. אני דיי עובדת עצות מה לעשות האם ללכת לפי דרכו שהיא בעקרון דיי טובה לילדים אבל גם בשבילו להשקיט את מצפונו או להתחיל לחשוב קצת על עצמי משהו שלא עשיתי כבר מעל חצי שנה. אני שוקלת לפנות ליועץ משפטי כבר להתחיל בשלב הבא שהוא גירושין למרות שהוא עדיין אינו מדבר על כך..

היי סימה,
כל מה שאני יכולה לעשות למענך כעת הוא לנסות לחזק אותך.
אם הוא עוזב, הוא לא שווה את הכאב שלך. אני בטוחה שגם לא לא קל, אבל את חשובה יותר.
הוא חושב על עצמו ולא מתאמץ, לכן באמת הגיע הזמן שגם את תחשבי על טובתך.
לגבי נושא הגירושין, אין כאן עניין של זמן מסוים להעלאת הנושא. כשתרגישי בנוח להעלות את הנושא,
תעלי אותו. את לא חייבת לחכות לו שיעלה את הנושא הזה אם בכלל. כנ"ל לגבי נושאים אחרים, וביניהם מידת תכיפות הביקורים שלו את הילדים.
אני מבינה שזה לא קל, אבל אני בטוחה שאת אישה חזקה ויש לך ילדים להמשיך ולאהוב וגם עתיד יפה וטוב משלך. בין אם זה יהיה עם בעלך הנוכחי ובין אם עם מישהו אחר.
את יכולה לפרוח למרות הכל. אל תיתני לזה להפיל אותך למשך זמן רב מידי רק בגלל שבעלך לא
מתמודד. אם הוא ירצה לקבל עזרה זוגית, הוא יבוא ויבקש בגלוי. ובינתיים, אין לך מה להמשיך ולהיענש עוד ועוד.
תהיי שם למענך ואל תחכי לו שיעשה, שיבוא וכו'. זכותך להמשיך בחייך בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה.