מ-י-ו-א-ש-ת

כתבת שאת נשואה 3 חודשים. לא כתבת האם גרתם יחד, כמה זמן אתם יחד.

בכל אופן, לי זה הרגיש כי בן זוגך, בעלך, עדיין לא לגמרי "שם" מבחינת מערכת הנישואין. יש בהתנהגות שלו בריחה, אולי על רקע איזו חרדה (טבעית) ממחויבות של קשר כמו נישואין. לפעמים זה קורה כשבן זוג אחד מתקשה להתרגל למערכת כ"כ מחייבת (לא רק העובדה ש"חתמתם" על חוזה ביניכם בחופה, אלא גם עול הפרנסה שלא פעם הוא על כתפיו של הגבר, הוצאות רבות, מציאת דירה, הגבולות עם ההורים והחברים, סדרי עדיפויות ועוד).

סה"כ שניכם צעירים, אני מניחה שהתחתנתם מתוך מחשבה אמיתית שזה מתאים ומתוך אהבה, ולכן מהבסיס הזה אפשר לנסות ולדבר עם בן זוגך על מה שעובר עלייך כשהוא נעלם לכ"כ הרבה זמן, בד בבד לשאול אותו, להתעניין, להבין ברגישות מה עובר עליו, כי כנראה עובר עליו משהו. כמו שאמרתי זה מצב נורמלי לחודשים הראשונים של הנישואין, רק חשוב להבין מאיפה מגיע, ומה את כבת זוג תומכת יכולה להבין ולקבל עד שדברים יסתדרו. חשוב לתת לבן זוגך הרגשה שאת מקבלת מצד אחד, מצד שני גם מבקשת שיתוף הדדי על מה שעובר עליו, וכך יהיה לך קל יותר.

שיחה אחת לא תמיד מספיקה, ואם כבר דיברתם על המצב זה לא סותר עוד שיחה, בהזדמנות רגועה יותר ובמצברוח חדש. לפעמים המקום והטיימינג חשובים לשיחה של שיתוף. לכן הגיעי לשיחה איתו מתוך בקשה אמיתית לשיתוף ולכנות, ולכי תדעי.. אולי הוא יספר לך משהו וישתף לגבי נושא שלא חשבת עליו, ומשם תתקדמו. ייתכן והבריחה הזאת לחברים היא רק "תירוץ" למשהו אחר, ושווה לבדוק מה זה.

בהצלחה רבה

קודם כל תודה רבה שחזרת אלי כל כך מהר .

שאלת אותי עם גרנו לפניאז לא גרנו לפני אני באתי מבית דתי יחסית והוא בכלל לא !
לגבי הקטע של לדבר איתו זה כבר לא עובד שפוט אין עם מי לדבר הוא שאני מדברת שטיות והוא פשוט רוצה להיות עם חברים שלו זה ניאס נימאס. גם לאחר שדיברתי עם אחד החברים הכי קרובים אליו שהוא התחתן לפני 5 חודשים הוא מצדיק אותי ואמר שזה באמת לא סביר .הרי בעל צריך להיות ביחד עם האישה בשביל זה התחתנו להעביר את הזמן בכיף של הביחד אני מרגישה כאילו אני צריכה לשעשע אותו וזה לא מוצא חן בעניי מלבד זאת שאני יודעת ובטוחה בזה שהוא בנ"א מאד אמין .
אני לא יודעת מה הקטע להיות עם חברים כל הזדמנות הכי קטנה . גם אין לי עם מי לדבר (איתו)
הוא לא מקשיב הוא בדעה של אני צודק וזה לא מקובל עלי .!@
מה עושים מה ??????!

התחלת בזה שיש ביניכם פער, לפחות מהבתים שהגעתם מהם. מאוד יכול להיות שההגדרה שלך לזוגיות היא שונה, הערכים שונים והגעת ממקום שמרני יותר שמגדיר זוגיות כמשהו מסוים, בעוד הוא מגיע ממקום חופשי ומתירני יותר, בו יש יותר מקום להתאוורר ולא רואה את מה שאת רואה, ולא מגדיר זוגיות כשם שאת מגדירה אותה, ואולי זה שורש העיניין.

השיחה שהתכוונתי שתקיימי איתו חייבת להיות שיחה מאוד גלויה יותר מזה- רגועה. כדי לגרום למישהו להבין ולדבר איתנו אסור לנו להתקיף או להשתמע כבאים בטענות אליו. אלא לבוא ולדבר מתוך הרגש שלך, מתוך המקום שלך והכי חשוב להביע גם את ההבנה שלך לרצון שלו להיות יחד עם החברים ולהמשיך את העולם ממנו הגיע.

אם את סבורה שאין מקום לעשות את זה איתו, חשבי על ייעוץ אישי- בשבילך, ולא כי את לא בסדר, אלא איזושהי עזרה שתאפשר לך לראות את כל התמונה, שתאפשר לך לבוא אליו באופן יותר מעובד ומאורגן. יש ייעוץ אישי דרך קופות החולים ויש קואוצ'רים טובים בשוק. כש"תוציאי" מול אדם מקצועי, תרגישי הרבה יותר טוב.

מאוחר יותר, כשהוא יבחין בשינוי שחל בך ויסתקרן בנוגע לייעוץ הוא יוכל להצטרף ליעוץ זוגי, וכאשר הדברים מגיעים מגורם אובייקטיבי מוסמך (המטפל), מישהו נייטרלי שמגשר ביניכם- ההתנגדות של בן הזוג פחותה כי הוא מבין שיש פה אובייקטיביות לעומת הסובייקטיביות שלך. כאשר הדברים מגיעים באופן מקצועי לאוזניו של בן הזוג, ובאופן מאורגן- החרדה יורדת, איתה ההתנגדות ויותר קל להגיע לפשרות כך.

בהצלחה רבה