מחפשת עצה

לא יאומן איך את מטפלת בעצמך,,,כל המילים שלך פנינות,,,
אם כבר התיישבת על ספת הפסיכולוג וניהלת ע"ע שיחה ברמה גבוהה כזו, כל שנותר לך זה ללכת לאיש או אשת מקצוע ולעשות סדר בדברים,
למרות שזה נשמע מסובך, זה אפשרי לצאת מזה ועוד לצמוח קדימה להרבה שנים טובות,
את צריכה לטפל ולגעת קודם כל בנושא היחסים עם אימך,,,לפתוח, לנקות ולצאת מחוזקת בשבילך, שיעזור לך בהמשך בכל קשר שתבחרי ובוודאי בקשר הנוכחי שאני מזהה בו המון המון אהבה והתאמה,
אח"כ לטפל בעדינות בייחד עם הבן זוג על הדברים שמעיקים עליכם לפי סדר עדיף שאת תבחרו,
ב ה צ ל ח ה
לגבי הבחור באינטרנט, זה לא רציני וחבל לחיות באשליות מה גם שהם יתסבכו אותך עוד ועוד, ולכן טוב שעצרת כעת, ויפה 1 קודם

לולה היקרה, ראשית תודה על המכתב המפורט והמורכב.
ככל שקראתי יותר הסכמתי איתך שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי, וזה חשוב שתעשי זאת לפני שאת מחליטה איזו החלטה.
כי נערמו עליך כל כך הרבה שכבות - מילדותך - וברור שלא כתבת הכל...החל מאמא מתעללת שאינך ביחסים איתה, המשך ביחסים מעיקים עם ההורים שלו - מצד אחד תומכים כלכלית ומצד שני אינם מהווים אוזן קשבת.
את מצטיירת לי בתור אדם מאוד רגיש ופגיע. הוסטיבוליטיס (שאת מספרת שסבלת ממנו עוד לפני שהכרת את בעלך), ההיפגעות שלך מאמא ומן ההורים שלו - כל זה לא פשוט. דווקא מה שאת מספרת על בעלך, שהתגברתם יחסית יפה על הבעייה של הוסטיבוליטיס, ונעשיתם חברים כל כך טובים - גורם לי לחשוב ששווה ל עב ו ד על היחסים איתו, בטוח שיש מה לתקן ולשפר, ואת אומרת שהוא מבין את הצורך בשינוי. כל זה "לא הולך ברגל", לולה. היחס שלו כלפייך הוא רגיש ומקבל, ומידי פעם התסכול שלו (וזה אנושי) מתפרץ בקשר לתשוקה שלך ביחס לחשק שלו.
אפילו איך שהוא הגיב להתעוררות שלך כלפי אותו גבר מן האינטרנט - מראה שהוא אדם מבין ומקבל, עם הרבה סבלנות.
אמרי לי, האם בתחילת היכרותך עם בעלך, לפני שקיימתם יחסי מין מלאים, האם הרגשת את אותה התעוררות מינית? תשוקה כלפיו?
התשוקה נמצאת בשיאה לפעמים בתחילת הקשר, ואחר כך, אם קורים דברים פחות נעימים, ואפילו כואבים - הגוף מגונן על עצמו מפני עוד כאב ומוריד את התשוקה. כמובן שגם כאשר אין כאב ביחסי המין יש ירידה טבעית בתשוקה ככל שבן הזוג נעשה מוכר וצפוי יותר. הביאי בחשבון שזה עלול לקרות לך עם כל בן זוג עתידי, זו דרכו של עולם...
אני מציעה לך לפנות לטיפול כי את עכשו מבולבלת ונסערת, וזה המצב שטיפול יכול להועיל.
אשמח אם תעדכני אותנו מידי פעם!

הי דורית,
מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך. תודה מקרב לב.
אני בהחלט בדרכי לטיפול (עניין של ימים..עד לפגישה) גם בן זוגי בדרך לטיפול כיוון שגם הוא צריך לדעת איך להתמודד עם הוריו. עד כה אני מהווה עבורו משענת בנטל ובלחץ שהם מהווים, ועכשיו פתאום אני הופכת למשענת קנה רצוץ.. נורא מתסכל שזה קורה פתאום בלי שום הודעה מראש.. אולי משהו מהתת מודע..
לגבי התשוקה, לצערי, זה משהו שמעולם לא הרגשתי, עם אף גבר / בן זוג. אני תוהה אם זה משהו שקורה בגיל 30 ומעלה.. (למרות שקראתי שהצמיחה המינית של נשים לרוב היא מעל 40 ) מצד אחד אני שמחה על התחושה - ואוו מעולם לא ידעתי... וצד שני עצוב לי שלא מדובר בבן זוגי, מה גם שקראתי שהתחושות האלו עולות אחרי, נגיד, 10 שנות נישואין...ואנחנו נשואים רק 3 וזה מפחיד אותי עד מאוד. אני מודעת היטב לעובדה כי הקשר עם אותו בחור הינו וירטואלי ועל כן ה"מגע" המדובר הינו דימיוני לחלוטין, הרי דרך המסך אני יכולה להחליט איך מתי וכמה...
צדקת כשכתבת שאני אדם מאוד רגיש ופגיע. אני אפילו חושבת שמיום ליום מצבי הולך ומדרדר.. התחושה היא שכל דבר סביבי הולך ומתמוטט: קריירה, לימודים, סביבה, חברה. הכל נראה לי קשה מנשוא וחסר תכלית. אני לא ישנה טוב, לא אוכלת (ירדתי המון במשקל) מתקשה להתרכז, אני חושבת שאני בדיכאון, אני מרגישה שכשאני יוצאת החוצה אני צריכה לשחק את המשחק, לחייך, להיות נמרצת, לעשות כאילו הכל בסדר. כשאני חוזרת הביתה אני מדמיינת את הפינה שלי, השקט שלי, ששם אני לבד לבד.. אני חוזרת באפיסת כוחות ומוטיבציה.
אני יודעת שזה קורה לי בגלל עומס. בעבודה מתייחסים אלי מאוד לא יפה, המשפחה משני הצדדים, הלימודים מאוד דורשניים (לומדת לימודי המשך - תחום טיפולי) . כשדיברנו על פרידה קלטתי שאני ממש כלום.. צריכה להתחיל הכל מאפס. מה שאני לא יודעת, זה למה זה קורה לי. הייתי בן אדם חזק שמסתדר בכל מצב בכל זמן. היו בחיי רגעים הרבה יותר מתישים וקריטים שהסתדרתי. ועכשיו אני שבר כלי. צל של עצמי. אני גם חושבת שהבחור הזה מהווה עבורי ייצוג של משהו חסר אחריות ולא קשור לחיי נטול דאגות, אפשר לומר כמו משקה נעורים שכזה שמעולם לא היה לי.
אני מורכבת, אני יודעת. אני קוראת המון מנסה לנתח כדי להבין ודברים הולכים ומסתבכים.
כתבת על החברות של בן זוגי ושלי, על ההבנה שלו ושדבר כזה לא מוצאים בקלות. אני מסכימה איתך. ואני חושבת שיש לי אוצר ביד. וא עולה בי המחשבה האם זה מספיק לבניית משפחה? האם זה פייר עבורו לחיות עם בת זוג שלא מרגישה שווה בתשוקתו אליה, להכיל אותה For a life time ?
שאלות, תהיות...... וחוץ מזה.. עד כמה נראה לך שהוא יסחוב בת זוג דכאונית? בכלל, אני מרגישה שזה לא פייר עבורו לבזבז את החיים שלו....טוב, אני אפסיק פה כי אני יכולה להמשיך מפה ועד הונלולו... (:
תודה דורית