שינוי

כל הקצנה לא טובה, שייעשה תוכנית עבודה מדורגת ויעלה בכל פעם שלב, עד שיגיע לאיזון,
האמת שהוא בדרך הנכונה וכל הכבוד לך על הדאגה והעזרה,
ב ה צ ל ח ה

דניאלה היקרה, ראשית תודה על מכתבך המעניין, מה שאת מתארת הוא מיוחד וזאת הזדמנות להרחיב קצת על נושא של תהליכים ושינויים.
כמעט כולנו מסגלים לעצמנו דרכים משלנו להיות בעולם, ולהתמודד עם קשיים. חלק מן הדרכים הללו נרכש בילדות המוקדמת, חלק ע"י חיקוי המודלים המבוגרים שלצידנו, וחלק מתוך קבלת החלטות (לפעמים שגויות למדי) המבוססת על ראייה מוגבלת של המציאות כפי שהיא נתפסת בעיני ילד או מתבגר. ועם הסגנון הזה אנחנו מסתובבים ומתמודדים בעיתות משבר דווקא...כלומר כאשר אני נלחצת ממצב מסויים, היכולת שלי לראות את המציאות כפי שהיא נחלשת, כי רגשותי גוברים על ההגיון ומעוותים את התפיסה, ויש נסיגה (רגרסיה) להתנהגויות "עתיקות" שנרכשו מוקדם יותר.
חברך הגיע לאחרונה (אולי בהשפעתך?) להבנות שהסגנון הלא אחראי ולא מחוייב לחיים - אינו משרת אותו טוב והוא עכשו בעצם מתאמן על בניית סגנון אחר, "יש מאין". הוא צריך להמציא את עצמו מחדש.
ראשית - זה קשה...יהיו בדרך נפילות והישאבות לסגנון הישן, שהוא הרבה יותר נוח וקל, כמובן.
אני מציעה לראות זאת כמו אימון גופני - גם כאן ההתחלה יותר קשה, וזה מוזר בתחושות הגוף והשרירים כואבים ומתחשק להפסיק ולנוח ולא לקום לאימון...אבל ככל שמתאמנים יותר - הגוף מתרגל ולאט לאט הדפוס החדש מחלחל פנימה והופך להיות מזוהה עם עצמך.
זה יכול לקחת כמה שנים!
מה שאת יכולה לעשות יחד איתו - אם זה עוזר לו, זה להתבונן יחד איתו איך הוא מרגיש. לפרק את התחושות ואת המחשבות - יהיו גם תגובות נעימות ויהיו תגובות של מוזרות והירתעות. הכל לגיטימי! הכל טבעי...אולי את יכולה להציע לו קואוצ'ינג במקום טיפול פסיכולוגי, אולי זה יתאים לו יותר, אבל גם אם לא פשוט יש לקבל שיהיו עליות וירידות בתהליך וכי זה ממושך. גם יתכן ויהיו משברים בהם הוא ירצה לחזור אחורנית. הקשיבי לו ולבקשות שלו. לפעמים זה יהיה יותר נכון לתת לו להישאב אחורנית ולקוות שייצא משם בעצמו, בקצב שלו, למען עצמו ולא בשבילך.