שאלה לדורית

שלום לך שוב!
נדמה לי שאני זוכרת את התכתבותנו הקודמת. חבל שאי אפשר לשרשר, זה היה תורם לכולם המון...
נדמה לי שאז מאוד נפגעת מן הבגידה בחו"ל והיה לו חשוב לא להסתיר זאת מפנייך. ודיברנו על הצורך בריגושים.
מה שעכשו את מתארת מזכיר לי זוג אחר שהגיע אלי לייעוץ. שם נוצר מתח של שנים רבות (הם נשואים כמעט 20 שנים) שבהן לבעל יש פנטזיות על שיתוף פרטנר נוסף, ואישתו כל הזמן בהתנגדות, אבל עם השנים היא לאט לאט באה לקראתו, כל פעם קצת. היא הסכימה לאחר כמה שנים להוסיף גבר - מסג'יסט - אבל רק כאשר היו יוצאים לנופש בעיר רחוקה. עם הזמן היא הסכימה שהגבר ההוא ייגע בה במקומות מסויימים בגופה כאשר בעלה צופה בהם. כל פעם היא נעתרה לצעד נוסף שבעלה ממש השתוקק שיקרה, אבל היו לה גבולות שלא היתה מוכנה לעבור. הם הגיעו אלי כי הבעל היה מאוד מתוסכל מן הגבולות שלה. היה לו קשה להשלים עם זה שבחיים לא יהיה לו מימוש של הפנטיה שלו. שניהם לא היו מודעים - בגלל המתח הרב - עד כמה חיי המין שלהם היו עשירים ומלאים ומספקים, לעומת זוגות אחרים בוותק הזה...
התרשמתי אז שדווקא בגלל המתח הקבוע שנוצר ביניהם - זה שמר בצורה מאוד ייחודית על הארוטיקה והתשוקה ביניהם. הוא אף פעם לא היה בטוח למה היא תסכים. תמיד היה עליו לנהל איתה משא ומתן - לוותר על משהו ולהסתפק במשהו קטן. תמיד היתה ק צ ת התקדמות לקראת הפנטזיה שלו.
הרי כאשר הכל ידוע מראש וצפוי בזוגיות - ואצל רוב הזוגות מתקבע דפוס ידוע מראש מה הולך להיות בסקס - השיגרה הורגת את הכיף שיכול להיות בסקס בלתי צפוי מראש. לאחר שהקשבתי להם - ניסיתי לא להפריע! לא לקלקל את הפלא הארוטי שנוצר אצלם ע"י מציאת פתרון מטעמי...חששתי שאם אציע להם פתרונות זה יפר את המשחק המיוחד שהם המציאו ושיכללו שהכניס כל כך הרבה מתח חיובי וסקרנות ואי וודאות אל תוך החיים שלהם, ושימר בצורה יוצאת דופן את המיניות שלהם...

כאשר את מספרת על הפער ביניכם, אני מבינה זאת היטב, אבל חושבת גם שניתן על ידי משא ומתן קליל, סוג של טיזינג, למצוא דרכים איך לבוא לקראתו קצת כל פעם.
הנושא הזה יישאר תמיד, לדעתי, כאישיו ביניכם, תמיד יהיה פער בצורך בריגושים, ועליך למצוא במה את יכולה לבוא לקראתו. לא כל הדרך, לא כל מבוקשו. קצת.
מקווה שמה שסיפרתי לך על הזוג ההוא יעזור.
מה את אומרת?

תודה על הסיפור. באמת הבנתי וראיתי קווים מקבילים.
ניסיתי ללכת על משהו כמו -"בוא נחליט על מינון קבוע, שאדע שאז אני לא צריכה להיות בחרדה מתי זה יקרה וכמה.. משהו כמו פעם בחצי שנה, ואז אם יבוא לי יותר, אני לא אחשוש לומר זאת וכך זה נותן גם לי וגם לא סוג של שקט וידיעה שזה בנמצא, בתכנון. ושאף אחד לא מנסה להתחמק / לדחוף באלגנטיות או במניפולציה.
הוא אהב את זה. ונשמתי כשהוא אמר לי שזה מוצא חן בעיניו.
אבל אז שוב הגיע העניין של מה יהיה אבל עד שנכנס להריון. כי זה לא אפשרי .היה מפגש אחד ואם נחכה עוד חצי שנה, עד שגם אסיים את הלימודים יהיה עוד מפגש ואז אנחנו רוצים להכנס להריון
והוא פשוט כעס שרק שני מפגשים יהיו עד ההריון, ואז תקופה ארוכה של הריון ולידה לא נחווה אף מפגש. והוא רוצה על "חשבון" התקופה הזו 5 מפגשים בסך הכל.
זה רגיש לי כאילו אני חשבון בנק שמושכים ופודים על חשבון משהו... על חשבון ילדים.
אני ממש לא מסכימה עם הגישה שלו וזה גרם לריב.
כלומר אחרי שבאתי עם פתיחות וקבלה של המקום הזה שכמו שאמרת, תמיד יהיה שם ביננו, ואני מנסה להשלים עם זה שלפחות פעמיים בשנה יהיו מפגשים (ושוב, אם יתאים לי יותר..אז אני לא אעצור את עצמי- ואמרתי לו את זה ) ואז הוא אם היציאה הזו של- כן אבל צריך להספיק על חשובן התקופה שלא יהיה לנו... ממש תקופת צנע.
מה אני עושה? איך אני נגשת אליו לשיחה על כך? ילדים מול ריגושים.... לא מרגיש לי נוח ומתאים.
אפילו באתי לקראתו ואמרתי לו -"אוקיי, 3 מפגשים. אבל לא יותר." והוא כעס.
אני סחוטה מזה. מיואשת ועייפה.
כבר לא מרגיש לי כמו טייזינג נעים וחושני כמו שכתבת באותו הסיפור

"אוהבת ופגועה" יקרה, יתכן שהמשא ומתן שלכם היה על מישור אחד וספציפי, אם אינני טועה - מפגש אירוטי עם עוד זוג? ואולי, אם הייתם מעלים עוד כמה אפשרויות בהן ניתן לקבל ריגוש ולצאת מן השיגרה - יתכן שהייתם יכולים יותר להתקרב זה אל זו מבחינת העמדות, מבחינת הפער.
יש סדנאות מגע, טנטרה, אפשר להעלות רעיונות... אם קשה לכם לערוך שיחה פתוחה, ללא כעסים ותסכולים (הרגשות השליליים האלו ממש חוסמים את היצירתיות ואת חופש החשיבה) - אולי שווה לקחת ייעוץ קצר וחד פעמי אפילו, על מנת לא להיכנס להתסבכויות או לתיסכול כזה מצידו שהוא ירגיש ש"אין לו ברירה" אלא לעשות דברים ללא ידיעתך.