האם יש לנו תקווה?

אפרת היקרה, אחד הדברים שמאוד בולט לי ממכתבך הוא עד כמה את אוהבת אותו.
ברור שזה מאוד פוגע ומערער אותך, כאשר הוא חוזר ויוצר קשר עם האישה שבגללה כבר עזב פעם אחת את הבית. זה אומר שהיא עדיין לא יצאה מליבו, וזה מצב מאוד קשה להכיל - גם בשבילך וגם בשבילו.
לצערי, אין לי עצה טובה לתת לך. כמו שכתבת בסוף ההודעה שלך, גם אני רואה התאהבות מסוג זה כמו מחלה שנדבקים בה ומאוד קשה להחלים ממנה. החיידק עדיין מקנן בנפשו.
לפעמים מה שמטלטל את בן הזוג זה דווקא אם את שמה לו גבול ודורשת ממנו שיעזוב את הבית מכיוון שזו הפעם השנייה, ואת אינך מסוגלת לעבור זאת שוב.
אני חושבת שאם את נכנעת ו"זורמת" ומקבלת את התנהגותו, וכל מה שאת אומרת לו זה שאת לא מחזיקה אותו בכוח - הוא מקבל ממך את ההרגשה שהכל מותר, שאת תמחלי לו על הכל. אולי אם הוא ירגיש שהוא עומד לאבד הכל הוא יתעשת ויבחר בצורה אמיתית יותר.
אני מבקשת שלא תראי במה שכתבתי לך הנחיות לפעולה אלא רק חומר למחשבה. במצבים כאלה מאוד קשה לתת עצה ממש טובה. אני מקווה שתצליחו לעבור את המשבר הנוכחי ולהתחזק.

דורית תודה לך על התשובה
כנראה שבדיוק כשענית לי, בדקתי גם אני, אז היה לנו רגע של תלפטיה :-)
אני לא מתכוונת לתת לו אולטימטום כי אולטימטום נותנים כשמוכנים לשתי האפשרויות של התוצאה ומכיוון שהמצב מבלבל דיו, אני הולכת עם תחושת הבטן שלי, והיא אומרת לי לא לוותר עלינו עדיין.
אני ממש לא "זורמת" עם המצב והבהרתי לו חד משמעית שאני לא מקבלת את הדבר הזה והוא לא יהיה בקשר עם שתי נשים. הוא יהיה חייב להחליט (דבר שבדרך כלל אני עושה ביחסים בינינו, בכל תחום).
יחד עם זאת אני גם, כמוך, רואה את זה כדיבוק (מצחיק שאלו המילים שהשתמשתי בשיחה עמו) ואמרתי לו שהוא חייב לשחרר את זה ולקבל עזרה כדי לעשות את זה. הוא מפחד ש"זה תמיד יהיה איתו" ואני חושבת שזה נכון. כמו כל חווייה חזקה, מוות, או אבדן כלשהו. הוא כל כך הדחיק (מילים שלו) במקום לטפל בזה.
אז ההצעה שלי אליו היתה ללכת לטיפול, למקום שיהיה רק שלו ודווקא את זה הוא לקח וכבר קבע פגישה. אני מקווה שזה יזיז אצלו משהו ושהוא ילמד שם לקבל את הבחירה שלו (בי) ולהיות יותר שלם איתה ולנסות גם לשחרר את הבחורה השניה.
כמובן שטיפול יכול להוביל גם למצב שהוא יחליט שאיתה הוא רוצה להיות.
אני מקווה שיהיה טוב יותר
תודה

שלום דורית
אני מקווה שזה שעניתי על התגובה שלך (מלפני חודשיים) יקפיץ את התשובה לדף הנוכחי.
בעבר פירטתי כאן על נישואים במשבר, בגידה של בעלי, עזיבה שלו את הבית וחזרה אלי. במשך השנה שעברה מאז, לצערי, במקום שהוא כל יום יבחר בי מחדש, הוא כמעט כל הזמן היה עסוק בבחינה שלו עם עצמו האם כדאי לו להישאר איתי. לרגעים היה לנו ממש טוב (לא רק רגעים, גם ימים ושבועות) ולרגעים ראיתי על פניו את ההתלבטות, ואז מספר ימים של חוסר קרבה אלי עד שזה היה עובר לו.
ייעצת לי בזמנו שלפעמים מתן אולטימטום הוא הדבר היחיד שעוזר. עשיתי גם את זה. דווקא לו לאחר העצה שלך אלא לאחר עוד כמה ימים כאלה של "ריחוק". ביקשתי ממנו שיעזוב אם הוא לא בטוח רוצה להיות איתי ולאחר יום הוא ביקש לחזור ואמר שהוא רק התחיל טיפול ואולי באמת לא ניסינו מספיק. אבל זה לא עזר.
אני חושבת שמה שלא נותן לו מנוח, הוא שהוא לא מוכן לשחרר את הבחורה מהרומן. זה הדבר שדרשתי ממנו כיוון שאני לא אחת שתעלים עין ואמרתי לו מזמן כבר שאנחנו לא נחיה בשלישיה.הוא הבטיח לי שכל עוד הוא איתי הוא לא יבגוד בי ולא יהיה בקשר איתה (מאמינה לו) אבל זה בדיוק מה שלא אפשרי כנראה מבחינתו. לפני שבוע הוא עזב את הבית. שוב הודענו לילדים. הפעם הוא שכר דירה (ולא אליה). הוא לא מודה בכך אבל אני כבר ראיתי שהם בקשר.
יש שתי מחשבות שלא עוזבות אותי. אחת שהוא כנראה לא שווה אותי, ושאני צריכה להמשיך הלאה, ואני לא צריכה לחיות עם מישהו שלא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו. כלומר רציונלית אני לא צריכה להיות איתו. אני גם לא מפחדת להסתדר לבד, זה לא זה. אני פשוט רוצה אותו. אני אוהבת אותו ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב איך הוא עזב אותי, איך הוא ויתר עלי. אחרי כל מה שאני מציעה לו, קבלה, סליחה, אהבה, ילדים, בית ומשפחה. איך זה יכול להיות???? זה לא נותן לי מנוח. אני נראית מצויין ויש לנו חיבור טוב בהמון תחומים ובכל זאת הוא העדיף אותה.
המצב שלנו מורכב כי לא חווינו התדרדרות של היחסים, חוסר חברות או חוסר סקס. אני חושבת שזה רק הבחורה הזו.
אני רק רוצה חיזוק האם את חושבת שעלי לשחרר אותו ולהמשיך הלאה או שאולי משהו אישיותי אצלו ואני עדיין צריכה להיות זו שנותנת לו את הזמן ומנסה להחזיר אותו. אני יודעת בראש שזה לא דפוס טוב אבל נראה לי שזוגיות ואהבה זה חשוב מדי מאשר "מי יגיד קודם".
ואגב, הוא לא ביקש הפסקה הפעם כך שאם אני נותנת לזה יד, זה ימשיך רק לכיוון אחד, גירושין.
אשמח לשמוע את חוות דעתך, אני כותבת מתוך ייאוש ועצבות עמוקה. תודה

יש רק דרך אחת, "סור מרע ועשה טוב", !
הוא חייב לעזוב לחלוטין את המחשבות לחזור אליה,
ובאותה נשימה לאסוף את כל כוחותיו ותשוקותיו אלייך,
אם הוא לא מקיים את ה-סור מרע,,, חבל לך על הזמן,
אם הוא מקיים את ה-עשה טוב, אפשר שתצליחו בייחד למחוק את העבר, אם כי תמיד יישארו הגעגועים והמחשבות, אבל לא ניתן לכלוא את המוח מלחשוב.
הביצוע צריך להיעשות ע"י אנשי מקצוע, או שיש לך איזה גורם שיכול להשפיע עליו, כמו חבר טוב או קרוב משפ', שיעמיד אותו במקום כי הוא משחק באש וכאילו לא מתכוון לפגוע, אבל זאת התוצאה,
אף אחד לא ימליץ לך להיפרד, ויפה מאוד שאת לא שוברת את הכלים ומוכנה לסלוח ולעזור לו, זה מאוד אצילי מצידך, ודעת רבים בתעשיית השלום שעדיף לעשות הכל ובלבד שיהיה שלום, בגלל מצב האומה, בגלל תסביך הילדים, ועוד הרבה תחלואים שמביאים הגירושין, אבל,,,,,
את חייבת לשים גבולות !
ולא בכאילו, אלא בתחושה אמיתית שזה או אני או היא, כך אסור לזה להימשך, נקודה.
תביני שהאדם שנמצא מולך הוא בסה"כ חומר שקצת התעוות, אולי בזכות אותה בחורה אולי מהסביבה אבל במהות שלו הוא טוב, כמו כולנו אגב, אלא מה הוא צריך שיאירו את עיניו, ויש כאלו שחייבים את המקל בכדי להבין דברים מסוימים, אז הנה את בורכת בהבנה יותר גבוהה ממנו ונותנים לך הזדמנות, אז קדימה לעבודה תעשי את זה כמו שצריך וכפי שענתה לך בפעם הקודמת, דברי איתו בנחישות ומתוך כוונה להציל את הזוגיות שלכם,
אין לנו דרך אחרת---
ב ה צ ל ח ה

לא יודעת אם שמת לב לזה
שוב דיברנו עם הילדים
שוב ההורים שלו שבורים
שוב אני לא מאמינה שהוא מעדיף את הרומן אצלה על פני כל מה שאני מוכנה לתת לו
הוא כבר לא בבית. אני באמת לא יודעת אם יש תקווה
אני לא יודעת אם שוב לעשות לו שיחה ולהחזיר אותו. אני חושבת שזה לא יעשה טוב כי הוא יחשוב שאני תמיד אהיה שם והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה לא מתכון לזוגיות טובה
אם היה עוזב אותה ומבקש אותי הייתי מוכנה להכל הבעיה שהוא כנראה לא מוכן לשחרר אותה
זה כבר לא מצב לטיפול זוגי כי זו הבעיה אצלו, היכולת לשחרר ולהיפרד מן הרומן
הוא בטיפול פרטני ויותר אין לי מה לעשות. כמה שיחות כבר עשיתי לו..

אף פעם לא מאוחר, וייתכן שדווקא כעת כשיש לו זמן לחשוב הוא מפוכח יותר,
אז קודם כל את יכולה לשלוח מישהו שזה לא יבוא מצידך, שיברר איתו באמת מה הכוונות שלו, וכך תרוויחי, א, שזה לא את שרודפת או מעוניינת שיחזור, אלא מישהו מהצד שחשוב לו, אבל את צריכה להעביר את המסר כפי שכתבנו, ב, שתדעי בעקיפין מה הוא מרגיש כלפייך והאם יש לזה סיכוי, תתכונני להכל כי האמת כואבת, מאוד, מאוד,
עוד נקודה ששמתי לב שהוא הולך לטיפול פרטני, אני שואל בעדינות האם זה לא במקרה טיפול אצל אותה בחורה ?, כאילו את בטוחה שהוא הולך לטיפול,,,
תאמיני לי אני יודע מה את עוברת, וזה לא קל, אבל יוצאים מזה, גם אם זה לוקח זמן,
אז שוב
ב ה צ ל ח ה

אפרת היקרה, עובר עליו "מכבש" וכנראה מאוד קשה לו לקבל החלטות. הוא כנראה נקרע בין שתי האפשרויות.
אני לא חושבת שאת יכולה לעשות משהו עכשו.
אם את מסוגלת לעמוד במצב הזה של חוסר וודאות ולחכות לו שיחליט לכאן או לכאן - כל הכבוד לך.
אם זה יותר מדי קשה לך להמתין בלי לדעת מה יהיה, התחילי לבנות את עצמך כאילו הוא לא איתך, ותתחילי לחשוב על עתידך ולהפנים שאינך יכולה לבנות עליו יותר. צר לי מאוד כי אני מבינה עד כמה את אוהבת אותו.
מאוד רצוי שתיכנסי לייעוץ מקצועי, כי זו תקופה קשה, מלחיצה, ויהיה עליך לקבל החלטות חשובות, ואת זקוקה לתמיכה רצינית.

שלום דורית
אני ממשיכה שוב מהודעתי האחרונה, מחודש מאי, מאז אנו פרודים ועומדים בפני גט בחודש הבא.
בסדר, התמודדתי עם זה. ברגע שהבנתי, שבאמת הפנמתי, שהוא לא מוותר על 'האשה האחרת' הכל השתנה מבחינתי. אני מאמינה ב'אחורה פנה קדימה צעד'. כל עוד היה לי שמץ של תקווה הייתי מוכנה לנסות הכל, הרי נישואים, זוגיות, זה לא דבר של מה בכך שאני אזרוק רק בגלל גאווה או מי עושה יותר למען זה. אבל מאז ויתרתי כבר. אני כותבת את זה רק כדי שתדעי שאני לא יושבת ומחכה לו. כבר אין לי אהבה אליו. גם לא כעס. הוא מת מבחינתי. אני הייתי גם אומרת שזה סופי ומנוי וגמור אבל למדתי ש never say never וחברה אמרה לי "במקרה הכי גרוע, תתגרשו ואם תחזרו תתחתנו שוב". בכל אפן צריך יהיה לקרות משהו מאד מאד חריג כדי ששוב נהיה יחד.
אני רוצה יותר להתמקד בנושא של איך מתגברים. איך עוברים דבר כזה ואיך ממשיכים הלאה. כי אני ממש מרגישה שאני במלכוד. מלכוד מחשבתי. מצד אחד, אני עוברת תקופה לא פשוטה. רגע אחד אני בסדר, רוב הזמן אפילו, אבל אז משהו מזכיר לי ואני נשברת. אני בוכה באוטו בדרך לעבודה (אני לא אוהבת להתפרק ליד אחרים). התעקשתי למכור את הבית, קניתי דירה לבד ואני תיכף עוברת עם הילדים, אני טיפוס חזק. אבל התקופה הזו היא בלתי נסבלת, ממש כאב נפשי שלא חוויתי (על אף שגם אני באה מבית שהתפרק). זה באמת סבל ואני ממש רוצה כבר לא להיות במקום הזה.
מצד שני, איך אני יכולה שוב לתת אמון במישהו?! כל מה שקרה לי ואיך הכל התפרק, זה יכול לקרות שוב. בדיוק כמו שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר להיות במקום הסובל הזה יותר אני גם מרגישה שאני לא יכולה לאפשר את השינוי. למרות שהייתי פעם בזוגיות מאושרת, היה לי את הדבר הזה ואני יודעת ששם היה לי טוב, אני גם לא יכולה להרשות לעצמי את האפשרות שזה יקרה שוב. יש איזה שיר נוראי שעדיין מופיע (באדיבות הבעל) באייפוד שלי כשאני רצה "אני רוצה לדעת כמה זה כואב, כדי שלא אוכל לחזור על זה עוד פעם". זה מה שקורה לי כנראה עכשיו.
אז מה את אומרת דורית? איך מתגברים?
סליחה על האורך, ותודה, אפרת

אפרת יקרה, ראשית - בקשה טכנית: האם תוכלי לשרשר את פנייתך (מהיום) בהמשך לשרשור שנמצא עכשו כאן? אחרת הקוראים לא יבינו מה קורה כאן. את תשובתי אשים בינתיים ליד הפנייה במקורית שלך מהיום.

ככלות הכל גם בשאלה הקודמת ששאלתי (האם לתת לו עוד מרחב להתלבטות) וגם בשאלה מהיום, אין באמת תשובה שיכולה לעזור לי. אני הנפגעת גם מההתנהגות ואני היא זו שנשארת עם ההתמודדות. אכן, מעודד...
הייתי בטיפול אך עזבתי כשהוא עזב את הבית. מין סמביוזה שכזו... אני יודעת שאומרים שבטיפול טוב מה שקורה בחיים יבוא לידי ביטוי גם בחדר הטיפולים, אז אצלי זה באמת קרה ובאקט שנעשה מצידי (קשה לי להיעזר באחרים. דווקא כשקשה לי אני מרגישה שאני צריכה להיות לבד).
אני גם מקווה שעוד חצי שנה אולי הדברים ייראו אחרת
בנתיים, תודה על הדברים

אפרת היקרה,

אני קוראת את מה שכתבת ואני בשוק כי אני במצב ממש דומה לשלך רק שבעלי בבית.

כל כך מיואשת כל כך עצובה בודדה ... אפילו לפעמים ממש מתפרקת (לצערי הרב)
לא מצליחה לצאת מהבור השחור הזה- אני כל היום מתעסקת בזה לא מסוגלת להתרכז בשום דבר אחר.המצב פשוט גומר אותי.....

הפחד שלי הגדול הוא על ילדיי. רציתי לשאול איך הילדים קיבלו את העזיבה של אבא שלהם? האם הם היו קשורים אליו ? האם הם גילאיים קטנים?

איך את מצליחה להתמודד? נשמע שאת בן אדם חזק....

הי מירי
ראיתי את השאלה שלך רק היום, סליחה שאני רק עכשיו עונה
האמת היא שהיום זה יום קשה כי היום התגרשנו. אבל - עם הפנים קדימה.

בכל אופן לשאלתך, הילדים שלי בני 9, 6 ו-3 מדהימים ומקסימים ולקחו הכל בגבורה. אני מניחה שזה בגלל שהתייעצנו ועשינו לפי מיטב הבנתנו בכל התהליך. שיתפנו אותם בתהליך הפרידה (עד עכשיו הם ידעו שהוריהם "נפרדו") ובימים הקרובים יידעו גם שהוריהם התגרשו. כמה שיותר אוירה פתוחה ומקבלת לשאלותיהם, גם כשלפעמים הם מספרים לי דברים שמכאיבים לי וגם כשאני רואה שכואב להם וגם כמובן כשלי כואב, אני בוכה מבנים אבל בשבילם אני חזקה.
זה נכון שאני טיפוס די חזק ואני מסתכלת סביב, לא רואה את החברות שלי עוברות את מה שאני עברתי ומסתדרות, אבל אני כזאת, מסתדרת לבד, כי אני יודעת שאני יכולה לסמוך רק על עצמי ואני לא נתלית באחרים. זו גם בעיה לפעמים אבל את זה אני אשאיר לטיפול כשיהיה לי אומץ לחזור לשם.
עברנו לפני כמה ימים לדירה חדשה וההרגשה מאד ביתית ונעימה. אנחנו משתדלים להסתכל קדימה ומקווה שיהיה טוב יותר. חייב להיות.
מקווה שגם לך יהיה טוב. בכל מקרה אל תישארי במקום שלא עושה לך טוב. אני אמנם לא זו שהחלטתי על הפרידה, אבל אני בטח לא הייתי רוצה להישאר בזוגיות עם מישהו שלא רוצה להיות איתי כך שזה מה שאני משאירה לך לחשוב עליו.
אפרת

רק רציתי לאחל לך המון הצלחה ותקווה לדרך החדשה.
הכי חשוב שלאחר שקיבלת החלטה והצלחת גם לבצע אותה, תמשיכי עם הפנים קדימה, ולעולם אל תחפרי במה שהיה, זה הכיוון וכנראה זה מה שהיה צריך לקרות !
בהצלחה

אפרת היקרה,

תודה רבה. גם המצב אצלי השתנה קצת מאז בעלי רוצה להתגרש.

סיפרנו לילדים שאנחנו נפרדים - בכלל לא היה קל.
הילדים מאוד שבורים . קשורים מאוד לאבא שלהם. אני יודעת שצריך שאני אהיה איתם פתוחה שירגישו נוח להראות ולדבר על כאבם. הבעיה היא שזה מאוד מלחיץ אותי.. וכאשר הם מדברים אני בוכה ... ואז קורה שהבן הגדול שלי נסוג כדי לא לפגוע בי.
הוא לא מצליח להבין למה נפרדנו..... הוא כל הזמן אומר את זה....
אני רוצה לעזור להם מאוד - האם התייעצתם עם פסכולגית ילדים?

אני טיפוס ההפך ממך - יותר תלותית . למרות שכבר ממן הבנתי שעל בעלי אי אפשר לסמוך ואני צריכה לסמוך על עצמי.
אני שבורה - לא מתפקדת טוב - לא אוכלת לא ישנה... בעיקר בוכה על ילדיי ואפשר להגיד גם עליי.... עלי החלומות שהיו לי ואינם ... על הזוגיות שהיתה ואינה.
על הילדים שלי שהבאתי לעולם ..ואני לא יכולה להעניק להם משפחה נורמטיבית כמו פעם.. בטחון הגנה......


אני יודעת שזה לא סוף העולם ועדיף שאני אהיה מחוץ לזוגיות הזאת - בתוך תוכי אני יודעת שהוא עשה לי את הטובה של חיי שהוא ביקש להתגרש דבר שלא היה לי אומץ לעשות והייתי יושבת ונשארת איתו ומקריבה את חיי .הילדים לא צריכים קורבן.

אבל למרות כל ההבנה הזאת ...עדיין מסרבת להנחם עדיין מסרבת לקבל את מה שנפל עלינו - עלי ועל ילדיי שלא ברצוננו.מסרבת להשלים עם הגורל ....

אני מקווה מאוד שאני יצליח להתחזק..... כי כרגע אני רק הולכת ונובלת.

מחזיקה גם לך אצבעות בהצלחה ומי ייתן ותמצאי זוגיות טובה ומאושרת ....