מבולבלת

ב היקרה,
יש לי שני מסרים מרכזיים אלייך:
האחד - מחקרים מראים שההתאהבות הכימית, תחושת הפרפרים בבטן - נמשכת בין 4 חודשים למספר שנים, ושונה מאדם לאדם. אז יתכן שההתאהבות המסנוורת והמתעתעת נגמרה, הכימייה חזרה לנורמה, והמציאות החלה להראות את פניה האמיתיים, המדוייקים יותר, מה שאיננו יכולים לראות כל עוד אנחנו מאוהבים.
השני - שניכם מאוד צעירים (מנקודת המבט של בכל אופן).
את כבר מחוייבת להרבה תחומים בחיים שלך - עבודה, כלכלה, לימודים, יש לך מסגרת ברורה ועמוסה.
הוא לא כמוך. הוא נמצא בשלב אחר בחיים שלו. אולי לא היה לו ברור כמוך מה הוא רוצה ללמוד ולכן התעכב. אולי הוא נשאב לתוך העבודה שאת מתארת כי היה לו נוח לא להתמסד. אין לדעת איך הוא יתפתח, כמה זמן ייקח לו להתחיל להיות מחוייב למשהו רציני בחיים שלו. יתכן והקשר איתך ינער אותו וישנה אותו, אבל גם יתכן שלא. לדעתי מוקדם מדי לדעת.
את כבר מייד רוצה לדעת "מה יהיה בסוף", האם הוא מתאים לך...זה טבעי, אבל זה לא הגיוני. הורידי מהלך, קבלי את העובדה שהקצב שלו שונה. נראה שאת מחפשת הוכחות שהוא לא בשבילך, אני דווקא מציעה לך לחפש בו את הדברים הטובים, השונים ממך. אם לא תצליחי למצוא בו דברים טובים - תמיד את יכולה להחליט שהקשר הזה לא מתאים לך. אבל לא כדאי לפספס את מה שעדיין טמון אצלו עמוק בפנים ועדיין לא יצא לאור.

שלום,
בן זוגי התפטר מעבודתו, אחרי שדווקא אני לחצתי עליו (אי אפשר היה להמשיך לעבוד שם, עבודה מתישה, בוסים נוראיים.....) כרגע הוא מחפש עבודה. קשה לי עם העובדה שגיליתי שיש לו עוד פחות כסף ממה שחשבתי, שהוריו לא מסייעים בשום דבר כי אין להם. אני חושבת על העתיד שלנו ביחד, ורואה שיהיה לנו קשה ממש. אני כרגע במצב כלכלי בסדר גמור, אבל בזוגיות יש שניים... אני חוששת שבעתיד לא נחיה כראוי, נחסוך כל שקל ושקל, נחיה בדירה לא דירה, יהיה קשה לכלכל את משפחתנו, שתהיה בעתיד. אני מרגישה על עצמי שאני בן אדם מגעיל, אגואיסט, חושבת מה יהיה לי בעתיד דווקא עם הבן זוג הזה שלי, שאני כל כך אוהבת.... אני מנסה לחשוב שיהיה בסדר, אבל לא מצליחה. אני לא יודעת כמה זמן ייקח לו למצוא עבודה, כישוריו לא רבים.
אני מניחה שקשה לי מאוד לקבל את העובדה שכאלה חיים יהיו לי. ללא תמיכה מהוריו, ורק מהוריי (גם ככה לא נעים לי שאני לוקחת את רכב הוריי בכל פעם, שאנחנו יוצאים, שאני נוסעת אליו או להביא אותו... איך זה נראה מעיני הוריי, שהוא אדם בוגר, וללא רכב או כסף?)
אני אוהבת אותו מאוד ורוצה להיות איתו, אבל קשה לי. בנוסף, הוא מאוד זקוק להכוונה ול"החזיק לו את היד" בכל דבר, וקשה לי להיות "אמא" שלו.
אשמח להתייחסויות, כלשהן.