אין לי אפילו כותרת מתאימה

שיתפת אותנו הרבה, וזה מוערך. נראה שבאמת אתה מרגיש בעול היחסים המורכבים האלה.

עם זאת, מה שבלט לי מהודעתך הוא שאתה שם עבורה, מנסה לתקן, רוצה להיות שם, הכל יכול הזה, להרגיש שהנה- היא משתנה, והנה- העוצמות מופחתות (עד שמגיעה המכה הבאה).. להרגיש שיכולת להציל משהו, להושיע, לקחת את האחריות, לתת לה כלים- ולפעמים כפי שאתה מתאר- זה גם הצליח.

לקחת על עצמך תפקיד מכיל, אחראי, כמעט לקחת אצלה את החלק הזה של להרים את עצמה בידיים. הושטת לה את שלך בכל הזדמנות, וזאת תכונה נדירה ומוערכת. אבל-

כבר הרגשת שזה נכנס עמוק יותר לחייך, כמעט נוגע בילדים, הרגשת שדי. אם נקרא לזה באופן גס- הפולשנות שלה מעיקה, התלותיות שלה קשה מנשוא, ואתה מרגיש- כך נדמה לי- שהגיע הזמן להרפות את השריר.. לפרוש את כנפיה. (אני מתארת זאת כך כי זו לא היא שפורשת כנפיים לבד, כמו שזו לא היא שהפסיקה לשתות בזכות עצמה, או לקחת אחריות על אי שליטתה בכסף, אתה תמיד היית שם, אולי לא המראה שמשקפת, אלא המושיע לעת צרה, ולכן אתה גם מבקש עכשיו לפרוש את כנפיה, לגרום לה להתרחק).

ראה, אנשים מהסוג שלה, לא מאוזנים בחייהם, לא יציבים, אי שליטה בכסף, אי שליטה בהתנהגויות ובמצב רוח- הם בוודאי לא אנשים שנוכל לתקן אותם, רק כי אנחנו רוצים. למעשה רק הם יוכלו לעזור לעצמם. אתה כל הזמן היית שם ברקע ואספת שברים. עכשיו, כשזה כבר לא מתאים לך- העבודה שלך קשה. לגרום לה להפסיק להיתלות. להגיד זאת לאדם תלותי זה א, לגרום לו שיעשה זאת- זה דבר אחר.

זה נשמע לי מסוג המקרים שאם לא תהיה חד משמעי, אסרטיבי ונחוש, ותעמוד בפיתוי של לא להחזיר לה צלצול, ולא להענות לבקשותיה ולצרכיה שהם למעשה בור ללא תחתית (שהרי היא אינה מטופלת, לא נשמע שיש טיפול נפשי ברקע), - אם לא תהיה את כל אלו, היא תמשיך בשלה, ואתה תמשיך להיות מתוסכל. אם באמת אתה משוכנע שאתה רוצה להוציא אותה מחייך, או לפחות להרחיק אותה- היה חד משמעי. גם היא, אם תשים לב, פועלת בדיכוטומיה בחייה- שחור לבן, טוב ורע, קפריזות, אי ייצוב מצבי רוח, חוסר יכולת לווסת התנהגויות. לכן- היה גם אתה שחור או לבן. או שכן או שלא. אבל אם זה לא- זה לא מוחלט. עד הסוף. לא לתת לזה לגיטימציה לגלוש לשטחים אפורים. זאת לדעתי הדרך היחידה לסיים את זה "בטוב". זה הכי טוב שאפשר לטובתך. אתה חייב לקחת בחשבון שהיא תנסה ללא הרף, היא תלויה בעזרתך, היא חייבת עזרה כמו אויר לנשימה ואתה שם, בלי תמורה, עושה זאת כבר המון זמן. לכן- הכן את עצמך להצפה מצידה.

לטובתה שלה, כמובן- טיפול, טיפול, טיפול. אבל זו היא, לא הרגיש שהיא במקום הזה..

בגלל שהפוקוס הוא פה עליך- היה אסרטיבי, דבר איתה חלק ודוגרי- שאתה לא יכול יותר לקחת את האחריות ולשאת את העול הזה על כתפיך, ואתה משתחרר מכל זה, מנתק קשר. ומבקש שתעזור לעצמה כמה שאפשר. נכון- היתה תקופה שחוויתם הרבה יחד, אבל אתה לא מרגיש שאפשר יותר. חד משמעי.

מקווה שזה עזר במקצת, בהצלחה, ואם תרצה, עדכן אותנו

שלום עדי, אני מצטרפת לכיוון שעדי המליצה עליו, אבל חשוב שתדע עוד דבר: מסתמן - ככל הנראה -על פי כל מה שתיארת אותה שמדובר לצערי באישה בעלת בעייה נפשית הנקראת ה"פרעת אישיות גבולית", שמה שמאפיין אותה בין היתר הוא אי יכולת לדחות סיפוקים ועל כן - התמכרויות מסוגים שונים, וקושי עצום וסבל נפשי נוראי במצב של נטישה, פרידה. כמו כן - חוסר יכולת לראות דברים כמו שהם אלא רק את החיובי או רק את השלילי. (מציעה שתחפש על כך חומר באינטרנט, לא חסר) ומה שהכי נוגע אליך, לצערי - כאשר מישהו נוטש אותה היא מתפרקת, היא לא עומדת בכך, ויש גם סכנה של נסיון התאבדות.
שים לב, אינך אחראי לה. היא צריכה לפנות לטיפול לפסיכולוג קליני ואולי גם תמיכה תרופתית מסויימת.
אני מציעה לך - לאחר כל השנים שהיית קשור אליה - תמכת בה, שיפרת את מצבה, חפש דרך נקייה לנתק את הקשר מכיוון שאינך ממש אוהב אותה, וגם אל אהבת אותה מעולם ולא הסתרת זאת מפניה. זה לא שהשתמשת בה. היית ישר איתה.
אילו היית מאוהב - זה סיפר אחר, אבל במצב כזה, למען שלוות הנפש שלך - נתק את הקשר. עם כל הצער בדבר כלפיה.