לספר או לא ??

לפני שאני מגיבה ממש לשאלתך הספציפית, אני רוצה לחדד שבמצבים מהסוג הזה- פרידה, כניסה לקשר אחר, ושוב חזרה- כדאי גם לקחת את הדברים לאט. בזהירות. כדי לא לפגוע שוב, כדי לא להיפגע שוב.

כן, כרגע מה שקורה הוא שאת מושכת את הנוכחי בעוד שאת יודעת שהרי הוא לא בשבילך. רצוי וכדאי שתסיימי איתו את הקשר, ואת זה כתבת לבד.

לפעמים, כמו שכאן קרה, כדאי לקחת פסק זמן, ולבדוק עם עצמנו איפה אנחנו ללא בן הזוג שממנו נפרדנו. והנה- גילית שהוא האחד. לא כתבת האם גם מבחינתו את האחת, ואם גם ברצונו לחזור. אם כן, סביר להניח שהוא כן יתעניין וישאל מה היה בתקופה בה לא הייתם יחד. זה הגיוני. מאוד ייתכן שהוא חשב לאורך התקופה הזאת האם יש לך מישהו ומה טיב היחסים ביניכם. חשוב שתהיי מוכנה לשאלה הזאת. משהסיבה לפרידה היתה- כפי שאמרת- שאת רוצה לבדוק בחוץ ואולי מישהו אחר מתאים- זה רק לגיטימי שבאמת תבדקי את זה, ותבואי עם תשובה ברורה כמו "אתה האחד שלי". ייתכן ואת חוששת מדבר שדווקא ירגיע את האוירה, ז"א- הנה, ניסית משהו אחר, ועכשיו את בטוחה מתמיד בקשר הזה. זאת אופציה ראשונה, בהנחה שבן זוגך הקודם יודע את סיבת הפרידה ומה שכתבת כאן חופף למה שאמרת לו.ייתכן וזה יכול להרגיע ולהגיד שבאמת היית נאמנה לתחושותייך, שהיו לך ספקות והם נעלמו.

אופציה שניה היא באמת לחכות שהוא יפתח את הנושא, ואפשר לומר בכלליות שהיה לך קשר עם מישהו ומהר מאוד הבנת שזה לא מתאים. זה לא שקר, וזה גם לא איזו אמת מפורטת לפרטים.

אני חושבת שהאפשרות הראשונה מתאימה יותר, כנה וגלויה יותר, ויכולה להוביל את הקשר המחודש ביניכם לרמה גבוהה יותר של פתיחות ואמון. נכון שלא תמיד האמת היא נעימה, אבל יש אמת אחת וממנה צומחים. אני מאמינה שאם זה נועד להיות- בן זוגך יגלה הבנה ובגרות גם פה.

חשבי עם עצמך, על רקע ההיכרות של הקשר שהיה לכם, מה באמת כדאי. אני לא חושבת שיש לך ממה לחשוש, שהרי זוהי פרידה לכל דבר והיא נועדה בין היתר גם להתנסויות חדשות. רק זכרי לחזור אליו אם באמת באמת הוא האחד, על מנת שלא תיפלי שוב לספקות וחששות והמצב יסתבך.

בברכה,
עדי

דבר ראשון, תודה רבה על התשובה העמוקה והכנה..

החבר לשעבר כן ידע שזוהי חלק ממטרות הפרידה, למרות שגם אז כשדיברתי איתו על כך, שאני מרגישה צורך לבדוק ולברר ולדעת בדיוק אם זה ה"דבר" הנכון בשביל שנינו- הוא לא הרגיש כלל את הצורך הזה לבדוק. הוא אמר שמושלם לו איתי ושהוא מרגיש שאנחנו משלימים אחד את השני והוא לא מפקפק בכך שאנחנו מתאימים אחד לשני. כמובן שניסיתי להאיר לו באור חיובי את הפרידה, ולהגיד לו שמכיוון ששנינו ה"ראשונים" אחד של השני , שכשאם נתחתן אני רוצה ששנינו נדע בלב שלם שזה הדבר המתאים עבורנו ושלא "נגלה" את זה אחרי שנהיה נשואים, ופתאום יהיה את הצורך לבדוק מחדש. כמובן שהוא אמר שהוא יחשוב על הנקודת מבט הזו , אבל מאידך, נפגע מאוד, ובצדק, מדברי, שכן הוא לא היה "מוכן" לכך. יש לציין שהקשר שלנו היה מאוד כן ואמין, ומושלם במלוא מובן המילה. העובדה היחידה שהעיקה ואולי גרמה לי קצת לקושי היה המרחק הגדול בין מקומות המגורים שלנו (קצוות המדינה), אבל היא לא מנעה מהקשר לתפקד במשך שנתיים וחצי מלאות ללא כל ריב רציני או הפסקות באמצע..
אני באמת רוצה כמו שאמרת, עדין לשמור על הכנות והאמינות, העיניין הוא, שלפי התחושה שלי, אני מרגישה שמה שיקרה זה שרק אני עשיתי צעד להכיר בחור חדש, הוא נשאר באותו המצב , ואז שכשנחזור (ואני יודעת שבתוכו הוא מייחל לזה כמוני) רק אני אצטרך להגיד ולספר שהייתי עם הבחור, וכנראה הוא גם ישאל עד לאן זה הגיע, וכמה רציני היה הקשר. האמת לא תהיה נעימה לשמוע, אני מרגישה שיהיה לו מאוד קשה אחכ להסתכל לי בעיניים, שכן הוא לא יאמין עלי, והאמת היא שגם אני לא מאמינה על עצמי שקרה כך וכך..,,

אני כל כך אוהבת אותו, והקשר הזה באמת הדבר המושלם בשבילי. הבחור שאני נמצאת איתו עכשיו (ובקרוב אפרד ממנו) כך כך שונה מהבן זוג הקודם, כשהוא אמר לי שאין כזה "קשר מושלם" הרגשתי שמה היה לי היה ה"מושלם עבורי", ושאי אפשר להתווכח עם זה. אני באמת רוצה להאמין שהכל יסתדר ויחזור לקדמותו. אולי זה היה סוג של חוייה מתקנת, אבל עכשיו אני יודעת - הוא באמת האחד בשבילי, אני מעריכה הרבה יותר. אני רק מקווה שלא פספסתי את הרכבת או שכשאם הוא ישאל על טיב הקשר הקודם- הוא יבחר שלא לחזור אלי, וזה מה שמפחיד אותי מאוד..

ושוב תודה, שאת קוראת כל מכתב, ומתייחסת בכנות, כיאלו שהכרת אותי מקרוב .

ראשית אני מודה לך על המילים החמות שלך, בהחלט חשוב לי לדעת שעזרתי לך.

חשוב לזכור שאם לא תספרי לו, או תספרי חלקים- החשש הזה תמיד יהיה שם "מה הוא היה אומר אם הייתי אומרת את האמת", וזה יוצר כדור שלג של חששות. אולי שווה מראש להיות אמיצה, כנה, ולבוא מתוך מקום כזה- שהנה, עברתי מה שעברתי ואני אומרת לך את האמת: האמת היא כזאת. היא הובילה אותי חזרה למה שקורה, למה שאני מרגישה באמת. זה מה שגרם לי להיות הכי בטוחה.

יש חשש שהוא יפגע, נכון. אבל אם זה מנט טו בי, ייתכן וגם הוא פתאום יצטרך לחשוב, ואת תתני לו את הזמן- ויגלה שהוא מסוגל לקבל הכל- והקשר שלכם רק יצמח (אופציה). את יכולה גם לתת לו את האפשרות לחשוב על הדברים ובכך להרוויח הערכתו אלייך ולבגרות שבלתת אפשרות למרחב אמיתי ללא סטופר.

העיקר שאת יודעת היום - שככה את מרגישה. מה שיהיה הלאה לא תלוי בך, את- עשי את מה שצריך, סיימי את הקשר עם ההוא.. חשבי כמה ימים וקבעי פגישה עם הבחור שאת אוהבת. הפעם את צריכה להיות בטוחה ברגשותייך ואכן להיות שם במאה אחוז.. ויותר מזה- לתת לו את התחושה הזאת שאת שם.

כל היתר אינו תלוי בך. עשית מהלך, וכמו כל אחד כזה שאחנו עושים- יש לו תוצאות. אבל זכרי שאם זה אמור להיות ביניכם, לאט או מהר, עכשיו או אח"כ- זה יקרה ביניכם, ויקרה כמו שצריך. לכן תעשי מה שצריך, וכל היתר- יקרה מעצמו, כפי שאמור לקרות.

זכרי אגב, שכמו שכתבתי לך בהתחלה- גם את לעצמך יכולה לקחת את הזמן, כדי לתכנן את הדברים, מה את רוצה להגיד, איך את רוצה להגיד, ממש להגיע למקום הזה מוכנה, וגם אם זה יקח זמן- אם יש פה אהבה אמיתית- זה לא יברח לך. רק לא לפעול מלחץ.

בהצלחה רבה

היי,

אני מרגישה (שוב) צורך לשתף אותך במה שעובר עלי, ולקבל ממך עצה, מאחר ועזרת לי המון עד כה.

נפרדתי מהחבר (ההוא שהבנתי שלא בשבילי), לאחר קשר של 3 חודשים בערך. היתה לי הקלה, אך עם זאת היה לי מאוד קשה, מאחר שכן יש רגשות, אולם לא חזקים וברורים כמו בקשר הראשון שלי עם החבר של שנתיים וחצי. עוברים עלי ימים מאוד קשים, מצד אחד אני יודעת שהקשר עם הבחור , לא היה מחזיק מעמד להרבה זמן, כי חשבתי המון על החבר הראשון שלי,והפרידה היתה ההדית והסתיימה יפה ולא בריב .הבנתי שאני אוהבת את החבר הראשון שלי אהבת אמת, ושהקשר שלנו מאוד יחודי ומושלם עבורנו,. התחושה הזו מאוד חזקה אצלי. מצד שני, כשדיברתי עם החבר שלי הראשון, לאחר שנפרדתי מהחבר ה"זמני", הקלפים היו פתוחים, והוא ידע הכל. כמובן, שהוא רצה לשמוע את האמת, למרות שהיא לא הייתה כלל נעימה. הוא אמר לי שהוא מאוד מבולבל, והוא צריך זמן לחשוב על הדברים. מאז דיברנו עוד כמה פעמים, אני מבינה שהוא צריך זמן וזאת בקשה לגיטימית לגמרי לאור המצב, אני פשוט מפחדת שהוא יוותר על זה בקלות לאור הנסיבות שקרו. סיפרתי לו על החשש שלי, והוא אמר לי , שאם הקשר הזה לא היה חשוב לו הוא לא היה מדבר איתי כלל, הוא מאמין שרק הזמן יכול לשנות דברים לטובתינו, ושיש לו עוד המון סימני שאלה מדוע הכל קרה, האם זה יקרה אולי שוב, אם הוא יוכל להמשיך בקשר מבלי שהדברים שחוויתי יציקו לו וכו'..
בדיעבד, כן היה לי קשר מושלם מכל הבחינות איתו,קשר ראשון של שנינו, ועל אף כך, הרגשתי את הצורך של "לבדוק", אני מרגישה שהסקרנות הזאת "הרגה" אותי... אני מרגישה ממש לא טוב בלשון המעטה, אנחנו מדברים כל יום , פעם אחת בטלפון, אולי הוא צריך את ה"ספייס" ממני אבל בגלל שהכל כל כך טרי אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו לפעמים..מבחינתו אין בעיה שנדבר. הוא היה מאוד פגוע מכל הסיפור, ועכשיו מאוד מבולבל. אני הסברתי לו שחוויתי מעין חויה מתקנת, עשיתי חשבון נפש, והגעתי להבנה שאותו אני אוהבת, ושאני לעולם לא אזכה לכזה זיווג מדהים ומושלם. שנינו מאוד רוצים לחזור למה שהיה, השאלה היא האם הוא יתן לדברים לנוח בצד מאחרינו עם הזמן, או שהוא לא יהיה מסוגל ונמשיך כל אחד בדרכו. האפשרות השניה פחות "מוצאת חן" בעיניי, אני פחדת שבזמן הזה, שהוא כביכול יגיע לאיזו שהיא תשובה בסוף, אני ייצור לעצמי איזו פנטזיה, שנחזור להיות חברים, ושהכל יהיה כתמול שלשום..כי אז אם זה לא יתמשמש, ההכרה במציאות תהיה קשה ביותר עבורי. אני מתפללת כל יום, שבעזרת ה' יהיה טוב, ושמה שצריך לקרות יקרה.

מה את חושבת?..יש לך איזו עצה?..

שוב, מודה לך על העזרה, באמת שאת ראויה להערכה על היחס החם ואישי 3>

כל הכבוד לך על הפתיחות ועל "לקיחת הסיכון" שיש בה, באמת הערכתי אלייך רבה.

תראי, כן, הוא פגוע ומבולבל.. אבל איפשהו היתה לי תחושה מהנימה של ההודעה שלך כאן, שאת מרגישה מאוד אשמה ומתנצלת על כך שניסית משהו אחר. ראי, אם היתה מדוברת כאן בגידה- הייתי מבינה את תחושות האשם האלו ואת נימת ההתנצלות. אבל היית כ"כ כנה איתו- אמרת לו מראש שאת רוצה לבדוק משהו אחר.. שתינו נסכים שהיה עדיף להיפרד קודם ולנסות (כמו שעשית) אל מול לנסות מאחורי הגב שלו, אני מניחה שזה השיקול שהיה שם. אם לא היית מנסה- לא היית יודעת. אם לא היית מנסה- תמיד היית נשארת איתו בתחושת ההחמצה- מה היה אם. זה מה שהוא היה רוצה? לא חושבת. היית נאמנה לקשר ולאמון ביניכם וזו הדרך הנכונה להסתכל על הדברים.

הפגיעה שלו מובנת, אבל צריכה להיכנס לפרופורציות. אמרת את האמת, ניסית משהו אחר, למדת לקח, קיבלת את התובנה המקסימה שהוא האחד שלך.. הוא נפגע, כן, אבל יש עוד זוויות שהוא יכול להסתכל דרכן: היא הבינה מה היא הפסידה.. ואפשר לבנות ולחזק את הקשר, לאט לאט, ולהחזיר למסלול. עברנו משהו וזה הזמן לבדוק למה עלה צורך כזה של עזיבה ומה אפשר לעשות יחד כדי לשפר.

כרגע הוא בשלב הפגיעה והבלבול- בסדר. תני לו להיות שם. הוא הצהיר שהוא רוצה בקשר הזה, ולכן אני מאמינה שהוא גם יבין שהפספוס אדיר אם לא תחזרו, אבל מה שחשוב הוא שלא תשדרי שאת רודפת אחריו ו"יהי מה!". למה? כי יש סיכוי שזה ירחיק אותו, פסיכולוגית. אני במקומך הייתי מאפשרת לו ספייס, פחות מתקשרת, אולי הודעה פה הודעה שם, כן רגישה וכן מקשיבה, כן מביעה רגשות כשצריך, אבל לא יותר מדי. קצת להקטין את האש, ועמה את הפרופורציה שמעט התנפחה לדעתי. אני לא מבטלת את התחושה שלו- האהובה שלו היתה בזרועות אחר- אבל אחרי שנפרדתם. היית "חוקית" כאן, לזאת כוונתי.

אפשר גם להוסיף ולומר שבמצב בו תחזרו למסלול, שווה לפתוח, מאוחר יותר, כשדברים יהיו בטוחים ורגועים יותר- שווה לפתוח את הרצון שלך למשהו אחר, ואת הפרידה- ולעשות לזה עיבוד משמעותי, על מנת שתהיה תחושה שזה מאחוריכם. כי עכשיו אולי יש קצת תחושה של "משהו פתוח" מאז הפרידה, שווה לעשות לזה עיבוד טוב, ולבדוק מה היה חסר, אם היה, מה היה בדיוק הצורך שלך (גיוון, ריגוש- דברים שיש לעבוד עליהם בזוגיות ארוכת טווח). אפשרות נוספת היא להציע לו (לא כרגע, בהמשך) ללכת יחד ליעוץ זוגי ממוקד, ולנסות להתקרב זה לזה יחד, ולחדש את האמון והקשר.

דנה יקרה- לא בגדת בו. אין מה להשוות. הוא נפגע, האגו נרמס- ועבור כל אחד זאת היתה חוויה קשה. אבל אם הוא רוצה בקשר, וחושב שהכל היה שווה את זה, הוא גם יחזור אלייך. רק תני לו ספייס ובכך תגרמי לו מעט להתגעגע (כמו שהיה במצב ההפוך).. קצת להרגיש בחיסרון הטלפון שלך, קצת לשחק מחבואים.. כי זה יכול לגרום למקום פיזי ורגשי- לחשוב על הדברים, לחשוב על חסרונך, ולהגיע להחלטה.

בהצלחה רבה.. שמחה שיכולתי לעזור.
עדי