מי אומלל יותר??...

הבעיה שלך מורכבת אך הפתרון די פשוט, והוא מתחיל בתקשורת. דברו על העניין, ותהפכי את התחרות הסמויה, לגלויה. ומתחרות תהפכו אותה להתמודדות.

דבר נוסף, שמתי לב שלמרות שציינת שבעלך מאד עמוס. מייד ציינת "אבל" גם לי לא קל.
כאן בעצם מתחילה ה"תחרות". כשרואים את העומס שלי יותר מהעומס של בן הזוג, שזה מצב טבעי וברור. אך כדי לשמור את המערכת בטמ"פ החדר, ולא לעלות לויכוחים וריבים, ולא לברר מי מנצח בתחרות- שברור ששניכם מפסידים ממנה. את חייבת לשים את עצמך במקומו, לראות את המצב מתוך עיניו- סיום של פרוייקט חשוב וגדול (המון לחץ, פחדים שלא יצליח, בוס עצבני, עייפות ועוד), אשה בהריון לא פשוט (שוב פחדים, דאגות ואפילו קצת חוסר אונים או איבוד שליטה) ועוד דברים נוספים (תמיד יש...).

בשורה התחתונה- לך קשה וזה ברור! כמו שברור שאת צריכה את העזרה המקסימלית שאפשר במצבך(דבר שאפשר לתקופה -אם המצב הכלכלי מאפשר- לפתור באמצעות עוזרת, פעם פעמיים בשבוע), ומצד שני בעלך זקוק למנוחה- פיזית ונפשית - ועזרה בבית לפעמים נראית כנטל מיותר (למרות שברור שלא) או עומס וחוסר התחשבות במצבו!

העצה שלי היא שוב, לדבר, להעלות את הקשיים של שניכם, ולנסות >>ביחד<< למצוא פתרון יעיל שיקל על שניכם.

יישר כח על הפתיחות והרצון לפתור את הבעייה!
מאחל בהצלחה ולידה קלה!
יוני.

יוני, הערכתי הרבה. אני מזמינה אותך לכתוב פה עוד, אני חושבת שמהתגובה הזאת בהחלט אפשר ללמוד.

גלית- נותר לי רק לחזק אותך ולעודד אותך אכן ליישם את העצות החכמות שניתנו לך פה. לפעמים, כשאת זאת ה"אמיצה", החלוצה, ואת יוזמת את התקשורת- את מרוויחה כפול- גם את ההערכה של בעלך וגם תקשורת טובה ובריאה יותר, לעבר הורות נוספת.

הידיעה שאנחנו יכולים להיות במקומו של האחר רק מגדילה אותנו ומצמיחה אותנו למחוזות מודעים יותר וטובים יותר לנו אישית ולנו זוגית.

מאחלת הרבה בהצלחה! גם בהורות המתקבת.
עדי

אני מקווה שבעזרת עצתכם ניישר את ההדורים ביננו.

גלית