בדידות

ראשית, תודה רבה לך על הפתיחות והשיתוף שלך. הבהרת יפה מה את מרגישה ואני אנסה לכוון אותך קצת:

את מתארת מצב טוטאלי לבן זוגך או לזוגיות באופן כללי. ייתכן ובגלל שמגיל 15, שזהו גיל צעיר מאוד לזוגיות לטווח ארוך, את רגילה למערכות יחסים אינטנסיביות, וייתכן שבגלל שגיל 15 הוא ה-גיל לעיצוב חברויות חדשות, גיל של תיכון, בו חברים ממלאים חלק ניכר מאוד מהחיים- את מרגישה כך כיום. ייתכן ותמיד הזוגיות היא זו שמילאה אותך, ואת רגילה מאוד להיות במקום כזה.

עוד השערה היא, ואני לגמרי משערת והייתי רוצה שתבדקי זאת עם עצמך בכנות: האם את יודעת "לשחרר" את בן זוגך, או - האם את יודעת לשחרר את עצמך ולתת לעצמך את מרחב המחיה לצד (לא במקום) הזוגיות? יותר חשוב- האם את רוצה בזה?

ייתכן והראיה שלך נוטה להיות מעט "שחור או לבן", זאת אומרת: אם אני לא איתו עכשיו, אז הוא ילך לי. אם אני לא איתו- הוא יהנה מדברים אחרים ולא ממני. אם אני לא איתו- אני לא שווה בלעדיו בחוץ. אם אני עם חברים- אני "בוגדת" בזמן שלי איתו. כל אלו יכולים לגרור הרבה תחושות אשמה שלא לצורך.

האם למשהו מכל אלו את מתחברת?

נסי גם לבדוק מהו מודל זוגיות בשבילך- האם כל אחד לחוד לצד (!) הזוגיות זה גם מספיק טוב? האם ככל שיותר ביחד ככה הזוגיות מתחזקת? מה זה אומר להיות ללא בן הזוג ולהנות מחברת ידיד או חברה אחרים? האם עשית משהו לא תקין בזה?

שאלתי הרבה בכוונה על מנת שאולי משהו מזה "ידגדג", ויביא אותך לתובנה מול עצמך. המוקד הוא בך, ז"א, שאלת "ממה זה נובע", כולנו מונעים ופועלים ע"י מערכת אמונות והרגלים שגדלנו עליה, שזכורה לנו מגיל מוקדם יותר. אני מאמינה שלעובדה שאת רגילה ומותאמת לחיי זוגיות ולקשרים רציניים וארוכים, את תמיד רוצה, אולי לא במודע, להישאר בהם, כי הם המקום הבטוח שלך. בעוד "הבחוץ" לא תמיד בטוח ולפעמים לא צפוי. אמת - חברים הם מעגל חברתי מאוד חשוב לנו, לפעמים לא פחות חשוב מזוגיות, הם בעצם המציאות החיצונית, המעגל היותר רחוק מזוגיות, אבל כזה שתמיד יהיה שם כשקשה לנו, ובהחלט כדאי לשמר אותם.

אני מקווה שמשהו מזה עזר ואשמח לשמוע ממך עוד.
עדי

היי עדי, תודה על התשובה.
אשמח להתייחס.
העניין הוא שאני ובן זוגי מרגישים שאנחנו רוצים להיות כל הזמן ביחד, אין בי שום מחשבה או אמונה שאם לא אהיה איתו הוא ילך לי, ואין לי בעיה "לשחרר" אותו או אותי לצורך העניין על מנת שנוכל לבלות עם החברים שלנו, הקטע הוא שאני לא רוצה.... אני נהנית איתו, טוב לי איתו ואני רוצה בכל שנייה שיש לי להיות איתו....
כשאני יוצאת עם חברים בהחלט אני נהנית, גם בלעדיו, אבל קשה לי מאוד ליזום מפגש עם החברים או להסכים מיד להצעות....
אני רוצה חברות מהעבר הלא רחוק, כל הזמן ביחד, יוצאות, מבלות, נפגשות ואני נדחקתי הצידה ואני בטוחה שהרוב הוא באשמתי.
אני יודעת שיש טיפוסים של אנשים שלא צריכים כל כך אנשים סביבם וטוב להם להיות עם בן הזוג בלבד, וגם אני כזאת, אבל יש לי גבולות מסויימים, אני כן צריכה את החברה לפחות הקרובה שלי... אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה נובע הריחוק שלי מהם. או יותר נכון, מאנשים שאני פחות קרובה אליהם אבל רוצה לשמור על קשר איתם.

מצטערת על העיכוב בתשובתי.

את באמת מתארת עצמך כאדם זוגי יותר, אולי זה שצריך את פינת האהבה השקטה שלו ובזה טוב לך. אמת אמרת שצריך גבולות. מאיפה את פועלת ולמה את פועלת דווקא כך? אני לא יודעת, זה דבר שתוכלי אם תרצי לבדוק בטיפול או בהעלאת המודעות. אני זורקת פה כל מיני רעיונות; יתכן וזה קשור לחברותייך הרווקות, ה"מחפשות", אולי מולן קשה לך יותר (אם אין להן חבר ואת מגיעה ממקום אחר), אולי הבחוץ הרועש וההמוני והמבלה פשוט לא מדבר אלייך ואת מעדיפה את השקט שלך. ומאוד יכול להיות גם שאת מגדירה עצמך שלמה יותר כשאת ליד בן הזוג שלך, וכשאת "לבד", בלי החצי השני, את מרגישה אולי אחרת? יש הרבה ביטחון כשבן הזוג לידנו, על אחת כמה וכמה כאשר את מגיל צעיר היית בזוגיות. אולי הלבד והאינדיבידואל הזה פחות מוכר פתאום?

קשר חברי יכול להישמר בכל מיני דרכים, אם זה דרך פייסבוק וחבריו, ואם לתת לך משהו "מעצמי", אני יכולה לספר לך שבהרבה פעמים אני מזמינה אליי או נוסעת לחברה כשבן הזוג יוצא גם הוא, ויש משהו שקט ואינטימי בתוך הבית, ואולי זאת עוד דרך- להזמין אותן כשאת לבד בבית ולהעביר ערב. לא הכל חייב להיות בגדר "לצאת ולבלות". יש גם דרכים אחרות ליצירת הקשר.

אני מרגישה שמשהו חוסם אותך, אבל לצערי רק את תוכלי לדעת מה זה בדיוק. אם זה מטריד ומפריע, ואת מעוניינת למצוא את שורש הדברים, אולי תגשי לאיש מקצוע ותבררי מה בדיוק גורם לך להתרחק, כי זה יושב על איזשהו חשש או צורך אחר שלך.. כמו כולנו- אנחנו לא פועלים סתם.

מקווה שמשהו מזה דגדג..
עדי