טיפול/יעוץ פרטני אצל מטפל בזוגיות

שנה וחצי עברו מאז, מצאתי לנכון לשתף אותכם שהזוגיות חזרה למסלול הנכון,
אני ואשתי חזרנו להיות זוג נורמלי, משלימים הרבה ממה שהחסרנו בתקופה הרעה שלנו,
אין לי ספק שהיו רגעים קשים של התלבטות, אך בעזרתכם עדי, דורית הצלחתי לנתב את עצמי להחלטות נכונות
הרבה תודה לכן
פשוט אני מאושר
ואין טוב מזה לומר לכן, עדי ודורית
אני אוהב אתכן

איזה יופי של עדכון, תודה ודרך צלחה גם בהמשך. מאוד מחמם שאתם חוזרים לעדכן.

היי, ראשית אני שמח לשמוע שהצליח לכם ושיהיה רק טוב...
אני כעת עובר בעיה דומה ואני אשמח לשמוע קצת על הטיפול...
אני אשמח גם לקבל מעט פרטים על הטיפול, מחיר, המטפלת וכמה מפגשים לדעתך צריך...
תודה מראש

ראה, אני לא רואה כרגע בעייתיות בכך ששניכם הולכים לטיפול פרטני. הפוך: בטיפול פרטני כל אחד יכול להיות פתוח יותר מול המטפל ולהגיד דברים מולו, שם הדברים עוברים עיבוד וכמו שכתבת ישנם כלים שאיתם היא באה אליך, ואתה בא אליה, ויחד יוצרים משהו חדש, על סמך העבודה העצמית הקשה שכל אחד עושה בחדר הטיפולים.

אותו מטפל מטפל בשניכם- אני חושבת שזה סוג של טיפול זוגי, ולפחות מהווה שלב התחלתי בו. דורית בטח תוכל להעיד יותר, אבל אני חושבת שבהחלט בהמשך, סביר שהמטפל יזמן את שניכם לאחר "הכנת הקרקע", ובכך יעשה פיניש טוב יותר לטיפול.

אני מציעה לא למהר, לא להיות פזיז, עצם כך שהיא הסכימה לטיפול, עצם כך שזהו אותו מטפל מבשר רק דברים טובים- תן לזה זמן, תן לה להביע עצמה שם ולעבד את הדברים, תן לעצמך גם זמן, ואני סומכת על המטפל שידע מתי התיזמון הנכון לקיים מפגש ביחד.

בכל אופן להנחתי זהו טיפול זוגי לכל דבר, למרות שהוא מבוצע באופן פרטני עבור כל צד. אני ממליצה לך לפתוח את השאלה החשובה שלך מול המטפל עצמו ולשאול את דעתו ואת טכניקת הטיפול שלו, יש לך בהחלט זכות לדעת דרכו מה התשובה.

התאזר בסבלנות, דע שהתהליך האישי מאוד מאוד חשוב כאן.. ותן לזה זמן. אני משוכנעת שדברים יסתדרו עבורכם.

עדי

שלום

ראשית תודה על התשובה המהירה,
התעודדתי מתשובתך.
אכן התקשרתי למטפל ושאלתי האם אין ניגוד אינטרסים ואיך הוא אמור לטפל?
במהלך הטיפולים שלי הייתה הכוונה מהמטפל לבקש ממנה להגיע לטיפול זוגי וזאת לפני שאשתי התחילה את הטיפול
תשובתו, הטיפול הינו פרטני לכל אחד מאיתנו, הטיפול הזוגי הינה רצון של שנינו הוא לא יוכל לאלץ את אף אחד מאיתנו.

כמה שאלות

אישתי ישנה בחדר נפרד, וביקשתי ממנה שנחזור לישון ביחד, להשרות אווירה טובה לטיפול שלנו. היא לא הסכימה, דעתך

האין זה נכון לבקש ממנה שנלך לטיפול זוגי במקום טיפול פרטני?

האם אני צריך להמשיך בטיפול הפרטני שלי ואו להמתין שאשתי תפגש איתו מס פעמים לטיפול פרטני ורק לאחר מכן לגשת לטיפול

תודה

אני שמחה שתשובתי עודדה אותך. לגבי מה שכתבת כאן:

אשתך לא מסכימה לישון יחד: כמו שכתבתי קודם, אשתך לדעתי זקוקה לזמן, זקוקה למרחב וזקוקה להתגעגע לחסרונך. חשוב שתיתן לה את הזמן הזה. כשאנחנו דוחקים במישהו ומלחיצים אוטומטית יש משהו בו שננעל ונמצא בהתנגדות. בעוד כשאנחנו מרפים את השריר ולא דורשים אלא רק מאפשרים זמן והסתגלות- הצד השני פתאום משוחרר יותר ומרגיש בחיסרון בן הזוג, ושני המקרים האלה הם פסיכולוגיה במהותה. חשוב שתאפשר לה את הזמן, לאט לאט, יחד עם הטיפול שהיא עוברת וייתכן והיא תתרצה.

זכור שטיפול פרטני הוא לא פחות אינטנסיבי וקשה מטיפול זוגי. בטיפול של אחד על אחד יכולים לעלות הרבה תכנים שקשים למטופל, שצריך לעבד אותם ולחשוב עליהם, ובאמת להיות עם עצמו, ואולי זה מה שהיא מבקשת כעת.

טיפול זוגי ולא פרטני: גם מה שאתם עוברים עכשיו כמו שאמרתי הוא טיפול זוגי. היה בטוח שהמטפל מצידו עושה מירב מאמציו להביא אותה למוכנות לטיפול זוגי, אך כמו שהסכמנו זה תהליך ארוך ודרושה הרבה סבלנות. אין נכון ולא נכון, ואין צודק או אשם. גם פה עולה העיניין בו אתה צריך להיות זה שמרפה את השריר ולא זה שלוחץ או דוחק- זה פשוט יעשה פעולה הפוכה וחבל. במקום להרחיק אותה ע"י ציפייתך לישון איתה או ללכת איתה יחד לטיפול היה זה שמקרב אותה ע"י תחושת המרחב שתיתן לה ותאפשר לה לעבוד על עצמה ולעבור עם עצמה את התהליך לפני שהיא עוברת אותו יחד איתך. זה גם הסדר הנכון לדברים.

אני חושבת שהטיפול הפרטני הוא טוב גם עבורך, ונשמע שאתה עסוק הרבה ב"מתי נלך יחד לטיפול זוגי", במקום להתעמק רגע במה שעובר עליך מול המטפל ומול הטיפול. הטיפול האישי נועד עבורך ולטובתך, עשה בו שימוש נכון וראה בו מקום שהוא רק שלך, מקום מכיל ומחבק, בו אתה יכול להביע את קשת הרגשות מבלי צנזורות (דבר שאי אפשר לעשות מול בת הזוג ללא בקרה של הדברים ואיזון), קח את המקום הזה בשבילך. בהחלט שווה להמשיך בתהליך האישי שאתה עובר, המשך להעלות את הסוגיה עם המטפל-- מתי ואיך לגשת לאשתך, איך לתת לה את המרחב מבלי להלחיץ, ומה הוא חושב על התקדמות התהליך מולה.

אני באמת מאמינה שאם תצליח להרפות את השריר ולתת לדברים להיות, אתה תרוויח כפול- גם את שלוות הנפש שלך וגם את ההערכה שלה אליך- הנה, בעלי מאפשר, בעלי לא לוחץ, בעלי מבין את המקום שלי.

בברכת הצלחה
עדי

אכן, את צודקת, אחת התכונות הפחות טובות שלי, הינה לרצות דהכל יסתדר מהר ומייד.
שוב אני מודה לך על התתייחסות.

בטיפול הפרטני המטפל הכווין אותי להיות אסטרטבי, לטעמו נתתי לה המון כוח בהתנהגותי, האם עכשו שאישתי החליטה ללכת לטפול פרטני, דבר שמאנה לעשות בעבר בתואנה שהיא לא זקוקה לטיפול
האם להיות אסטרטבי,?.

אשמח אם תכווני אותי אילו שאלות אני אמור לשאול את המטפל??

תודה ושבת שלום

הי ויפר,

על זה בדיוק דיברתי- בטיפול האישי אתה פשוט אתה, ללא צנזורות חושף מה שאפשר, פתוח, כן עם עצמך, המטפל נמצא שם להקשיב, לעבד ולהכיל את מכלול וקשת תגובותיך באשר יהיו. הטיפול הוא בשבילך- עשה בו שימוש!

על כן השאלות למטפל צריכות להיות שאלות שמטרידות אותך לגבי הקשר, לגבי עצמך. אולי יהיה טוב להכין רשימה לקראת המפגש הבא איתו, רשימה של דברים שמטרידים אותך וכל שאלה שעולה לא משנה כמה היא קטנונית- תכתוב ותביא לטיפול.

כשאמרת שאחת מתכונותיך היא לרצות שהכל יסתדר ומהר - על זה יש לעבוד. ולמה? כי סבלנות היא הדבר הכי חשוב כרגע בתהליך שלה, שלך ושל שניכם יחד.

להביא אדם ללכת לטיפול כשהעמדה המקורית שלו היתה התנגדות לטיפול- זהו הישג מדהים! הסתפק בו. זה הישג משמעותי עבור שניכם, ואתה פשוט חייב להיאזר בסבלנות ובתחושת מרחב לבת זוגתך, אחרת היא תרגיש שאתה עומד עם סטופר ואת זה אף אחד לא אוהב.

לסיכום, אם אתה באמת רוצה לתת לזה צ'אנס- דע שהדרך היחידה כרגע היא פשוט לגלות סבלנות, כבוד למקום שלה ולהתנגדות (הזמנית שלה נקווה) לטיפול כאשר אתה גם נוכח. זה לא אמור לאיים עליך, זה אמור פשוט להגיד לך שהיא זקוקה לטיפול אישי כרגע, וכבן זוג סבלני, כזה שרואה את האחר- אפשר לה את זה. זאת הדרך היחידה לדעתי.

בהצלחה רבה.