נשוי באושר, חושש להתאהב באחרת

אני חושבת שמה שאתה מתאר הוא שכיח, ולכן אולי אין ממש טעם להרגיש "אשמה" שסה"כ אתה אדם שרואה גם באחרות פוטנציאל להתאהבות. כאנשים, אנחנו כאלו שיכולים להרגיש או להתאהב בכמה אנשים, אני חושבת שזה קורה בעיקר לאלו מאיתנו המחפשים ריגושים, גיוון ואוהבים אנשים באופן כללי.

כל עוד אתה יודע להתרחק, לרכוש כלים ותובנות לגבי עצמך, ובד בבד להישאר אוהב ונאמן- אני לא רואה בזה שום רע. מעבר לכך לא תארת מצב בו אתה נמשך לתוך סיטואציה "מסוכנת" ובודק את הגבול ו"משחק באש", אלא הפוך- אתה משתדל להתרחק כי אתה יודע שזה הגבול שלך. זה מוערך.

אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להיות עיוורים ואטומים רגשית לסביבה. זכור שבזכות רגישותך לאנשים, ייתכן וקצרת הרבה הצלחות בחיים, כך שהתכונה הזאת יכולה להביא להרבה נחת.

הייתי מציעה שתבדוק מול עצמך למה אתה מרגיש אשם, האם אתה חושב שאם אתה עלול או מעיז לחשוב על אחרת "מה היה קורה אילו" זה בהכרח מעיד עליך, נניח, משהו רע? האם מחשבה היא בהכרח מעשה? האם מחשבה יכולה להישאר כמחשבה, כדימיון, כפנטזיה? בעוד המציאות שלך סה"כ טובה ויש זוגיות מספקת.. (זאת הסיבה בד"כ שפנטזיות נשארות פנטזיות).

אשה אהובה לא תוכל לגרום לך להפסיק להרגיש את הפוטנציאל הגלום באחרות, היא יכולה לגרום לך להישאר נאמן לה (כי- היא מתאימה, כי- היא טובה לך מספיק, כי- אתה רוצה לשמר את הקשר איתה וכו' וכו'), היא יכולה לגרום לך לאהוב אותה ולהרגיש שהיא האחת. אבל לגרום לך להיאטם לכל מה שקורה מסביב- היא לא תוכל וגם אין צורך. זה בדיוק טיבו של אמון- שיש בחוץ כ"כ הרבה, אבל בתוך הבית יש את מה שאני באמת אוהב, מה שמקבל אותי כפי שאני, ומשאיר אותי על הקרקע.

מקוה שעזרתי בתשובתי
עדי