חד הורות וזוגיות

ראשית, אני רוצה לברך אותך על הצעד הנבון שבחרת לעשות ומאחלת לך שתגדלי את הנסיך שלך באהבה, בעוצמה ובנחת.
אני בת 45 וגם אני חד-הורית מבחירה. אני מגדלת את ילדי בן ה- 6 עם שותף להורות ,שלא כמוך, אם הבנתי נכון, שמגדלת אותו לבד. אבל, לצורך העיניין אני לא רואה שום משמעות להבדל.
כשאני החלטתי להיות אמא ,לא ויתרתי על משאלת ליבי -זוגיות. (זוגיות טובה, הדדית ומפרה.) מה שכן ויתרתי עליו היה החלום או הקונספט של ילד שהוא תוצר שך זוגיות. כלומר, עשיתי הפרדה בין רעיון הזוגיות לרעיון ההורות.
ואמנם ממש כמוך,באותה תקופה שבה מטרת ההורות היתה בראש מעייני, הזוגיות נדחקה הצידה.
כשבני היה בן שנה. הצורך או הרצון לממש את חלום הזוגיות התעורר מחדש ושוב יצאתי לדרך לחפש בן זוג. ולהפתעתי מצאתי את עצמי חוזרת על אותם דפוסים שקדמו להולדת בני.מצאתי את עצמי פוגשת את אותם פחדים.ההבנה הזאת הביאה אותי להתחיל תהליך של קואוצ'נג שממקד אותילאותה מטרה.
תיראי, את מספרת שבעברך רק קשר 1 או 2 רציניים וכל השאר זה רק סטוצים. וזה מעיד על איזשהו קושי שלך באותה סוגיה. ז"א שהקושי ביצירת זוגיות הוא לא חדש לך.
ובנוסף, את אומרת שאת לא מאמינה שתמצאי את הגבר שיקבל אותך ואת בנך.

בנוסף לקושי הישן את מוסיפה סקפטיות ופסימיות. זוהי מחשבה מגבילה. מתוך כל הגברים הפנויים לא קיים גבר אפילו גבר אחד שיקבל אתכם??
קשה מאוד לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות לבד. קשה לזהות מהם הפחדים והמחשבות המגבילות,ש"תוקעים" אותנו מלהגיע ליעדינו. זה הרבה יותר עמוק מ"איפה אני מכירה את הגברים?"....
יקירתי, גשי לקבל עזרה מקצועית. לבד זה קשה ואולי אפילו כמעט בלתי אפשרי.
אני מקווה שתקבלי את המלצתי בהבנה , דווקא בגלל המקום הדומה שלנו .
ובהרבה תמיכה ואיחולי הצלחה, שירית.