צרות בגן העדן

שלום לכולן,
אני בחורה צעירה בת 24 שנשואה כבר שנה לבחור שמבוגר ממני ב 5 שנים. יצאנו יחד לתקופה של 7 שנים והתחתנו לפני כשנה וחצי.
בעלי איש קבע שכל הזמן מדבר על כמה לא מרוצה ממקומו אולם, בכל פעם שאני מנסה לדחוף אותו להתקדם, וללמוד כדי להכין את הרקע ולעזוב את הקבע, הוא מסרב וחוזה לפינה הבטוחה שלו בקבע, הרבה פעמים אני מתרשמת שנוח לו שם והוא פשוט מתבייש להודות שטוב לו בסטאטיות.

הצרה , שאני צעירה, אך שאפתנית, לומדת כיום לתואר ראשון במשפטים, הייתי בקבע בדרגת קצונה (גבוהה משלו) ועשיתי את הצעד של לעזוב את המערכת ולהתפתח.
בשנה הראשונה ללימודים נראה היה כי כל מרצו בקידומי, ובהתגאות בי ובנתונים שלי אולם, בשנת הלימודים השניה החלו אצלו סממנים של מעין קנאה. הוא לא אמר על זה דבר אבל תמיד יש לי הרגשה שכשאני נשארת בבית (ללמוד לבחינה או להכין עבודה) ולא קמה מוקדם (אני עובדת חצי משרה בשילוב עם הלימודים) הוא מעין מקנא לי ואז כשהוא חוזר מהעבודה הוא עצבני, מרוחק ואפטי.
גדלתי בבית שבו האישה עושה הכל, וגם אני אישה כזאת. אין כמעט אחריות שמוטלת עליו במה שקשור לבית- אולי לטפל באוטו. אני דואגת לחשבונות, קניות, ניקיון, אוכל...הכול!!! ואפילו כשאני חולה הוא לא טורח להקים את עצמו ולעזור אלא משאיר הכל כמו שהוא. בעלי בא מבית שהאמא בו מ-ל-כ-ה, שכל הכבוד נתון לה ודווקא הוא מתנהג אלי ההפך?????!!!! אני לא מבינה את זה?
בכל פעם שאני מנסה לגרום לו לקחת יותר חלק מחיי השיתוף שלנו אני נתקלת בחומה של ילד בן 5 שלא רוצה לעשות, כי הוא לא אוהב, כי לא בא לא, כי אין לו כוח או כי אין לו זמן...
צרה נוספת היא שיש לו תחביב שלו הוא מכור וזה מחשב. לאחרונה הוא נכנס כל ערב מהעבודה, עם פרצוף חמוץ, מבקש שאני אניח לו כי הוא עייף ושיגעו אותו בעבודה, יושב על המחשב עד השעות הקטנות של הלילה וקם בבוקר עם פרצוף חמוץ וזועף שהוא עייף ואין לו כוח לקום לעבודה בבוקר מוקדם וכל מיני כאלו חוזר חלילה...

אני כבר לא יודעת מה לעשות. הייתי האישה הכי טובה שיש. יש רגעים שהוא הגבר הכי חמוד בעולם, ורגעים שהוא פשוט גוש קרח- שלא רואה אותי ממטר! או שאני מרגישה פשוט שאני מפריעה לו בחיים שלו. לאחרונה למד שיטה חדשה ובכל פעם שאנחנו רבים הוא "הולך לתפוס שקט" בבית של ההורים שלו- כמעין עונש על זה שהפרעתי לו והכעסתי אותו, ולא מדבר איתי כמה ימים.

אני משתגעת, כל כך הרבה סיטואציות עגומות שרצות לי בראש, שכבר אני שוכחת את הימים היפים והטובים שהיו לנו יחד במשך שנים, לפני שהתחתנו- אפילו שגרנו יחד כשנתיים לפני החתונה.
איך שהיה רומנטי, ודואג ומפרגן ורודף אחרי והיום- בקושי מסתכל עלי ומילה טובה פעם ב...

אני בחורה צעירה, בעלת שאיפות. אני מאוד אסרטיבית, עומדת על שלי ולא מוותרת על היעדים שהצבתי לעצמי בחיים וביניהם קריירה. אבל אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את האני שלי בזוגיות. תעזרו לי, מה לעשות?