ריב לפני החג

המשך...

משהו שקצת אני אפילו מתבייש לספר..
יש קצת בעיות כלכליות,אך לא כאלה שלא ניתן לפתור..ואם הזמן המצב יסתדר
קצת מינוס בחשבון... מינוס קטן שלא עובר את סך המשכורות החודשי שלי ושלה
היא נלחצת.. כועסת..
אני לא מחסיר ממנה כלום היא קונה ואם צריך משהו ישר קונים לא מחסיר בחיים
לפני חודשיים בערך.. היא כל כך היתה בלחץ וכל כך כעסה עלי היא רבה איתי על זה
כאילו רק אני זה שהביא אותנו למצב הזה... ניסיתי להרגיע אותה שום דבר לא עזר
לא דיברה איתי,כעסה צעקה ויכוחים.. ממש התפתח
באותו הערב הלכתי לישון קצת... אמרתי היא תרגע ואחר כל אני ידבר איתה
לא עבר 10 דקות ואני שומע אותה מדברת בטלפון עם אמא שלה היא בוכה לה בטלפון וצועקת שנמאס לה מהחיים האלה וכל מני דברים לא נעימים..
הרגשתי ממש לא נעים מאמא שלה.. ולא רציתי שהיא תחשוב משהו שלילי עלי או על המצב שלנו שהוא בר חלוף.
מייד הרמתי טלפון אליה .. כדי להסביר את המצב ולהראות לה שזה בסדר ושרק הבת שלה לחוצה

אני מתקשר אליה.. ומה אני מגלה.. שאמא שלה אפילו לא יודעת על מה אני מדבר איתה.
כן.. היא בכלל לא דיברה עם אמא שלה בטלפון
הכל היה הצגה כדי להשמיע אותי...
לטענתה זה היה כדי לקבל ממני תגובה כדי שיזיז לי {מביינים???}
כמובן שהיא לא האמינה שבאמת אני אתקשר ואתפוס את המזימה

מה אני יגיד לכם... מיואש ומותש

לי יש את אותה הבעיה אבל ההפך.....

בעלי הוא מאוד עצבני וכעסן.... על כל שטות יכול לריב ולא לדבר איתי ימים...
אני בהריון בחודש רביעי... ההתנהגות שלו מאוד פוגעת בי וגורמת לי סבל דווקא בימים האלה שאני צריכה אותו ואת אהבה והאיכפתיות שלו...
רק שהוא אפילו לא מבין מה הוא עושה לא בסדר??!!! הוא מבחינתו צודק בהכל ולא מרגיש ומודע לנזק שהוא עושה לי ולזוגיות שלנו
אין ספק שזה מתיש ומייאש,

חג שמח!!!

ראשית, נשמע שאתה מאוד מודע לעצמך, לחלקים הטובים והטובים פחות, וטוב שיש לך את היכולת להתבונן פנימה וגם לעשות עבודה כשצריך.

ממה שתארת, עלתה תחושה שמדובר בתקופה שהיא לא פשוטה גם לה וגם לך, עם ההיריון (הראשון?), עם כל המתח והחרדה סביב זה.. וכמובן כל המסביב.

מה שהדליק אצלי את הנורה הוא אותו תרגיל עם הטלפון לאמא שלה.. והרצון שלך למהר ול"כסות" על עצמך מיד, על מנת שלא יחשבו שאתה "רע" אליה, שאתה לא דואג, לא מספיק טוב וכו'. עקרונית היא הצליחה לגייס אותך ולעשות מעשה- להתקשר לאמא שלה. והיא לא נשמעה לי מאוד מתנצלת על עצם ה"פדיחה" שלא נאמר ההשפלה שהיתה שם, כאשר הסתבר לך שהיא לא באמת התקשרה.

ראה, מצב כזה. אם ימשיך, יגרור אי אמון חריף ביניכם. אתם מתחילים למעשה חיי משפחה מאוד בקרוב, ולא היית רוצה לגרור את מצב הלא בריא הזה גם מול הילדים.

בגלל המצב העדין ביניכם, והמצב העדין שלה, בכל זאת, אני חושבת שכדאי שתמצא זמן נוח ומתאים, זמן שבו היא "במצברוח" טוב לזה, הכן איזו ארוחה ושב איתה באבע עיניים. נסה להקדים ולומר שאתה מבין את המצב שלה, אבל כל עיניין התרגילים האלו בהחלט יכול לגרור אי אמון מצידך, יש להתנהגות שלה השלכות! מה שהיא עשתה באותו רגע בפירוש גם יכל לגרור תגובה נזעמת משלך, וכמה טוב שאתה אדם שיכול להחזיק רגשית את המצב ולא להתפוצץ.. אבל בוא נסכים שהרבה בני זוג, בכל זאת, היו מגיבים קשה על התנהגות כזאת, לא משנה העבודה שמצבה רגיש כרגע, עדיין אין זה אומר שיש מקום להתנהגות כזאת. באותה מידה אתה יכול ל"להתקשר" לידידה שלך ולנסות לגרום לאשתך לקנא. היש בזה פסול?

כל ההתנהגות מסביב, הרצון שלה להישאר היכן שהיא, כמובן גם עדיף שישתנה. אבל אני חושבת שאם ננפה את המסביב, כדאי להתחיל במצבים האלו בהם מנסה לגייס את הסביבה לטובתה, בעוד אתה נחוש לרוץ ולהתנצל על משהו שלא קרה. שים לב שגם אתה משחק את הטנגו שלה, כדי להשקיט, כדי לרצות, כדי שהיא לא תתעצבן.. וזה מעיד על אדיבותך ועל אהבתך אליה, אבל עד איפה?

מצב כלכלי בהחלט יכול לגרום גם למתח (הוכח מחקרית אגב), וכדאי גם פה לשבת ולדבר דוגרי על מצב, אפילו לעשות איזו טבלה של הוצאות והכנסות על מנת לשקף לה שהמצב לא עובר את סך המשכורות. ייתכן והיא חוששת כי בקרוב יהיה ילד ואין ממה להוציא את הכסף עליו? גם על זה יש מקום לשבת ולדבר, ואולי (השערה) משם היא שואבת את כל הכעס וההתפרצויות והצורך ללכת לאמא ולספר.. ייתכן ובמצב כזה היא מנסה להגיד לך, דרך התרגיל הזה בשיחה "עם" אמא שלה, כמה קשה לה וכמה היא כועסת. מדוע היא לא יכולה לפנות אליך עם אותו כעס?

בשיחה ביניכם כדאי שתעלה את זה- מדוע את לא מרגישה נוח לבוא אליי ולהביע בפניי את הדברים? למה באמצעות שליחים, תרגילים וכו'? האם לא רואה את המצב קדימה ומבינה שהתנהגות מניפולטיבית כזאת יכולה לגרור משבר אמון ביניכם?


מקווה שעזרתי במקצת,
חג שמח

את דיברי המומחים הנכבדים.

אבל אני קצת הרגשתי שאני לפעמים עושה דברים דומים לבעלי, כמו שאשתך עושה לך.
אני חושבת שטוב שאתה עושה הכל למענה, אבל תזכור את הגבול. אתה גם אישיות.

כשאני מסתכלת לאחורה, אני מבינה שמתח נפשי עושה את העבודה, ואני מוצאת סיבות לריב. עד כדי כך, שאני לא שוכחת את זה וכל יומיים מעלה את הנושא מחדש.
אבל מה שאני חושבת במחזיק אותנו, זה העקשנות של בעלי, הוא מכבד אותי, אבל גם דורש שיכבדו אותו ויקשיבו לו. ולא מוותר, ואומר שהוא גם בן אדם וכו'. ולא משנה כמה אני כועסת, אני מרגישה שהוא עדיין בשלו ואני שוכחת מכל העניין.

היה פעם אחת איזה שהוא נושא שאני במשך שבוע כל יומיים העלתי אותו שוב ושבו, וממש כעסתי אליו. בהתחלה הוא ביקש סליחה. אני המשכתי. גרנו אצל ההורים שלו, אז גם תפסתי את אמא שלו במטבח ואמרתי לה כמה מילים בנידון. אחרי שכבר נמאס לו מהשטיפת מוח שלי, הוא אמר לי בצורה רצינית ביותר, שאם הוא אוהב אותי, זה לא אומר שאני צריכה לגרום לו להרגיש רע כל הזמן. והוסיף, שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן לשמוע על זה יותר. הוא שמע מספיק ולא מוכן לשמוע על זה יותר.
כל זה נאמר בקול רגוע ומאוד רציני. כמו אבא טוב, אוהב וכועס. מצידי, אני יכולה להגיד, שלא פתחתי יותר את הפה על אותו העניין.

הרבה הצלחה!
חג שמח!

ואת מוזמנת להישאר. :)

מה שבעצם את אומרת זה - גבולות. בעלך איפשהו שם את הגבול, אמר את דברו, עמד על שלו- ואת הבנת מה צריך לעשות ופעלת כראוי.

אני חושבת שהתשובה שלך בהחלט יכולה לעזור ל"שם בדוי" להבין, דווקא מהצד השני. לפעמים כשאדם עושה כ"כ הרבה בשבילנו ואנחנו מבינים שאהבתו תישאר ולא תתאדה כ"כ מהר, יש איזו נטיה להוציא את החלקים הפחות פוטוגניים שלנו לעיתים קרובות יותר, וזה קורה לכולנו. אנחנו יודעים שהצד השני יחזיק את זה. ישרוד.

וכשאנחנו מבינים, פתאום, שהוא לא מובן מאליו, שהוא אדם, שיש לו אישיות משלו, שהוא טועה, צודק, בעל יתרונות, בעל חסרונות, מכלול של תכונות- ההתנהגויות משתנות אצל שני הצדדים בהתאמה והראיה של האחר משתנה.

אני שמחה שהבאת את התשובה שלך ובואי לבקר לעיתים קרובות.