מתחברת באופן אישי לדברייך

דורית היקרה, ראשית ברצוני להודות על היחס והעידוד. באופן אישי אני מתחברת להמלצתך לספק קודם את צרכיו של בעלי, ועקב כך הוא יבוא לקראתי משום שבעלי הוא טיפוס שברגע שהוא רואה נכונות מצדך ושאת עושה למענו, כשאני יבקש משהו והוא יראה את ההשתדלות שלי, הוא יבוא לקראתי, לכן התחברתי למה שאמרת. בקשר למטפלת הזוגית, נראה לי שהיא גם התייאשה מאיתנו, ולכן היא הציעה לנו לערב את מנהלת התחנה (של הרווחה, בעלי התחיל שם ייעוץ כשבתו נולדה והמטפלת הינה מטפלת זוגית וגם משפחתית לכן אנו במסגרת הרווחה), כך שלמעשה בכל פגישה שלנו, מנהלת התחנה יושבת בחדר צמוד ומאזינה לנו וע"י טלפון מתערבת ומכוונת את הפגישה, ובסיום הפגישה נכנסת ומסכמת, יש לציין שמאז שהיא מתערבת אני מרגישה הרבה יותר טוב כי היא ממש קולעת לתחושות שלי.
יש לי 2 שאלות אלייך דורית: שאלה ראשונה, במסגרת הטיפול, מנהלת התחנה נותנת לנו טיפים וחומר למחשבה, מה עליי לישות וכיצד עליי להתנהג במידה ובעלי לא מיישם כלום? נגיד בזמן מריבה כשהרוחות מתלהטות ועדיף לעצור ולעשות טיול בחוץ או כל מה שמרגיע, והוא ממשיך לריב איתי? ( זו סתם היתה דוגמא) או שהיא ממש דוגלת בחיזוקים חיוביים, לא משנה מה, נגיד שהוא לא מיישם את הדברים, האם להעיר או לא? או שעליי עדיין להתנהג לפי ההמלצות שלה למרות שהוא לא?
שאלה שנייה היא לגבי בתו הדתייה. מה עליי לעשות במידה ובעלי לא מתכוון לוותר על כך שהיא תגיע בשבת ועדיין קשה לי עם שמירת השבת? אני רוצה לבוא לקראתו אך קשה לי, יש לציין שהוא אומר לי בשבת שאם קשה לי שאני אלך לחברה או להתאמן במכון כושר, כלומר,אני יכולה לנסוע, הערימו עליו קשיים בקשר עם בתו ולכן הוא מפחד שהיא לא תגיע ,לכן סרב כשהצעתי שתבוא באמצע שבוע בטענה כי הוא עובד ובשבת יש לו יותר זמן איכות איתה, אני פוחדת כשבני יגדל ואצטרך להסביר לו שיש לו אחות דתייה ו"בגללה" לא נוסעים בשבת או שכדאי לי להתאוורר עם בני לבד? מה את מציעה? תודה רבה על היחס את ממש עוזרת לי, חג שמח נונה