אני פשוט אובדת עצות,שמישהו יעזור לי

דעתי האישית בלבד.
אם הוא עד כדי כך קנאי, זה יכול להיות ממש לא נחמד.
את אומרת שהתנצלת הרבה והוא עדיין לא מסוגל לעבור את זה. תארי לעצמך ואתם מתחתנים, הוא מוצא שאת הסתכלת לא בצורה הולמת על מישהוא, יתחיל לקנות ולא תצאי מזה עוד הרבה זמן.
אם תתני לו את הסיסמאות שלך, את עלולה לאבל את החופש שלך...

היי אורחת..
תיארת פה מצב "היפוטטי" כביכול למעשה שלאחר החתונה..
אז רציתי לשתף אותך ולהגיד לך שזה כבר ככה..הוא לא מסוגל לראות שאני מסתכל על מישהו (גם אם במקרה הוא עבר לי מול הפרצוף), כל פעם שהוא רואה שאני חברה של מישהו (גבר) בפייסבוק אז הוא מתחיל לשאול שאלות וישר מתחיל לעקוץ אותי עקיצות כמו "עכשיו יש לך את ליאור בפייסבוק אולי תיהי איתו.." וכל מיני עקיצות כאלה שרק מעצבנות ומעכירות את האווירה..
הוא אפילו לא מסוגל לשמוע שאני מדברת על מישהו אחר גם אם זה לצחוק עליו.. מקרה שקרה: אנחנו יושבים בפאב ביומולדת שלי עם חברות שלי שותים צוחקים ומדברים על המסיבה ערב לפני.. אז סיפרתי להם שראיתי את גלעד ושהבחור חי בסרט כי הוא היה בתוך המועדון עם משקפי שמש ואז חברות שלי הוסיפו שמן למדורה והסתלבטו עליו עוד..אז צחקנו עליו כמה דקות והמשכנו הלאה.. בזמן שהתחלנו לדבר עליו בן זוגי החל לעשות פרצופים כועסים ולפתע השתתק והפסיק את השיחה איתנו..אחרי שהגענו לבית הוא אמר לי "אני לא מבין מה הוא מעניין אותך!? למה את צריכה לדבר עליו?!" וכד'.. וזה היה על מישהו שצחקנו עליו.. תנסי לדמיין מה הוא עושה לי בגלל האקס..

מחפשת חיים קשים?
תחפשי הערכה כבוד ואמון, תברחי וכמה שיותר מהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חסרים גברים? אז יהיה לך קשה קצת בהתחלה... תתמודדי, תחשבי לטווח הארוך.
תתעוררי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על השיתוף שלך.

אכן, איבוד החופש בהחלט כבר קרה- לא רק החופש הקונקרטי שבלתת סיסמה למייל, אלא בחופש האישי שלך, המרחב האישי שלך בו את לא יכולה להרגיש נטולת אשמה על כל צעד שאולי ייראה דומה או מתקרב למשהו לא ראוי או לא כשורה בעיני החבר, שאיבד פרופורציה עם הזמן.

במצב בו שני הצדדים מחליטים להמשיך הלאה אחרי "בגידה" , אחרי שחברך קיבל החלטה- לסלוח (!) ולהמשיך הלאה, ולקבל התנצלותך הכנה, עליו לעמוד מאחורי ההחלטה שלו ולא לגרום לקשר להיות חולני, אלא לקחת את העיניין הזה כמנוף להיכרות כנה ועמוקה יותר המבוססת על אמון (ונשמע שהוא בדיוק בכיוון ההפוך).

כרגע בן זוגך, בכל מאודו, מנסה לשלוט על כל צעד שאת עושה. ושם הכוח שלו בקשר הזה. כי הוא נכווה ברותחין ונזהר בצוננין. אני רחוקה מלחשוב שהוא סלח או הפנים או המשיך הלאה מאז הסיפור עם המיילים. הוא בתוך זה עמוק עמוק. ואת, רוצה להמשיך הלאה. והוא- עדיין שם.

הוא לא מאמין למילה שיוצאת לך מהפה, הוא קנאי באופן לא שפוי, הנושא של האקס חרוט אצלו עמוק ומשתמש בו כקלף מיקוח.. כל אלו מעידים על קשר לא בריא ולא טוב עבורך. קשר שבו הוא בעמדת כוח ואילו את העמדת המתנצלת. את לא יכולה להרגיש את בקשר הזה, את יכולה להרגיש כמו מישהי מתנצלת לנצח, ולא בטוח שגם זה יעזור.

אם את אוהבת אותו, ורואה אותו בהמשך חייך, אני חושבת שאין מנוס אלא לדבר איתו ברצינות, ולהציב בפניו שתי אפשרויות- או שהוא משנה גישה, מתחילים מחדש, ומאמין בך (ולא, את לא תתני לו סיסמה למייל ולא נעליים. זה לא אמור להיות ככה), ומאמין עד הסוף.
או- או שלא. לא חייבים ולא חתמתם על שום חוזה.

כמה תוכלי להישאר בקשר כזה שגובה ממך את טיפות החופש האחרונות? בקשר בו את חושבת על כל תשובה וגם אז לא מאמינים לך? האם זה מודל נכון לזוגיות?

ולא, אני לא מנערת אותך מאחריות שאכן שגית כשהמשכת את הקשר עם האקס. אבל התנצלת. היכית על חטא. הייתם אמורים להיות אחרי זה אם אכן הוא היה סולח. נשמע שרגשית- הוא לא אחרי זה, הוא בתוך זה. ויש בני זוג, המון, שלא יכולים לסלוח- וזה בסדר.

רק אל תישארי שם בכוח. אם אין לו יכולת לסלוח, לא נשפוט לרעה. אבל זה לא אומר שלא הפקת לקחים ולא מגיע לך קשר בריא, שמאפשר לך חופש. אמיתי. עמדי על מה שטוב לך. ככה זה לא יימשך להרבה זמן. בשלב מסויים זה יהיה בלתי נסבל.

אני בכוונה מקשה כאן בתשובתי, כי אני חושבת שבמצב בו צד אחד עשה טעות, והודה בה, והצד השני טוען שסלח, אבל זה מהפה לחוץ ואין מעשה לאשש את הכוונה לסלוח- זה קשר לא בריא שלא מגיע לך. הוא צריך לקבל את ההחלטה האם עומד מאחורי ההחלטה לסלוח לך באמת, או שלא.

בהצלחה רבה.

קודם כל תודה רבה לך שענית ויעצת לי..הייתי זקוקה לזה!!

כתבת לקראת סוף התגובה שאת בכוונה מקשה בתשובתך.. אני יכולה להגיד לך שלא הרגשתי שאת מקשה עליי.. הרגשתי שאת קוראת אותי כמו ספר פתוח.. כאילו הבנת את הכל בין השורות!!
אני בחורה בת מזל קשת, אני מתה על החופש שלי, תמיד היה לי.. ובזכות זה אני מי שאני היום.. וכמו שאמרת איבדתי את החופש שלי.. אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה לחשוב ולנסח כל דבר שאני אומרת כל דבר שאני עושה.. וזאת תכונה שלא הייתה לי, עד שהתחלנו לצאת.. לפני תמיד הייתי ספונטנית זורמת ואפילו דיי חסרת טקט.. אבל בכל זאת אהבתי את עצמי.. עכשיו אני לא כ"כ מחבבת את תמרה..
אני בתקופה האחרונה מרגישה שדיי איבדתי את עצמי..בעקבות אובדן החופש.. נעשיתי עצבנית ואולי אפילו טיפה דיכאונית בגלל כל המצב..
למשל, בחיים אבל בחיים לא הרמתי את הקול על אבא שלי ואני תמיד יודעת להעריך ולכבד אותו ובתקופה האחרונה צעקתי עליו כמו שבחיים לא עשיתי.. והתנהגתי אליו בצורה מגעילה.. והכל בגלל כל המתחים והעצבים שבן זוגי משרה עליי..

ההורים שלי שמעו את רוב הריבים שלנו, וכמוך חושבים שהקשר הזה לא בריא לי..ושהשתנתי..
אני חושבת שגם אני יודעת את זה באיזה שהוא מקום אבל אני מפחדת..
אני מפחדת לאבד אותו, גם אם יקרה וכל אחד יפנה לדרכו הייתי רוצה שעדיין נהיה ידידים ואני יודעת שמבחינתו זה לא יקרה..בחיים..הוא פשוט ימחק אותי כאילו לא הייתי מעולם..
ובעיקר אני מפחדת ממה שהוא יעשה..ואיך שהוא יקח מקרה כזה.. כי כשרציתי לקחת מעין "הפסקה" לכמה שבועות הוא לקח את זה מאוד קשה והתחיל לבכות ואמר לי שבלעדיי הוא לא יכול לראות טעם לקום מחר בבוקר.. זה מפחיד אותי!! הוא בחור קיצוני לטוב ולרע ואני מפחדת ממה שיהיה אחרי זה..

"אני מתה על החופש שלי, תמיד היה לי.. ובזכות זה אני מי שאני היום..

אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה לנסח כל דבר שאני אומרת. וזאת תכונה שלא הייתה לי, עד שהתחלנו לצאת..

לפני תמיד הייתי ספונטנית זורמת ואפילו דיי חסרת טקט.. אבל בכל זאת אהבתי את עצמי.. עכשיו אני לא כ"כ מחבבת את תמרה..

אני בתקופה האחרונה מרגישה שדיי איבדתי את עצמי..

בעקבות אובדן החופש.. נעשיתי עצבנית ואולי אפילו טיפה דיכאונית בגלל כל המצב.."

תמרה יקרה,
לא נגעתי. הכל הם דברים שאת אומרת, ולא צריך לנבור כדי להבין- איבדת משהו מעצמך בקשר הזה. את הולכת על ביצים. את מוציאה את התסכול על היקרים לך. את לא מרגישה "את", את מרגישה מישהי אחרת לגמרי. לא אותה תמרה. לא אותה ספונטנית חסרת טאקט שאהבה את עצמה.

האם את חייבת להיות במקום הזה? האם אין לך בחירה?

בכל בחירה שנעשה, בכל דבר, יש ויתור. הויתור שלך נעשה מזמן: ויתור על חלק חשוב מאישיותך וויתור על החופש שלך. אבל לוותר על מערכת היחסים הזאת בהכרח תחזיר לך את החופש שלך. הויתור בלקבל את החופש חזרה הוא להיפרד ממערכת היחסים הזאת על כל הטוב והשלילי שהיה בה.

נסי לברר עם עצמך האם את מפחדת לאבד אותו כמו שאת מפחדת להיות לבד, ולהתרגל למצב חדש לחלוטין. נכון שיש סיכוי שלא ירצה להיות בקשר אחרי הפרידה, אבל בואי ננסה לחשוב איך חייך יראו עם מערכת היחסים הנוכחית. לאן היא תיקח אותך. ומה עוד תבטל בך.

ממה שאת מתארת, אני כבר לא סבורה שהסיפור שהיה עם האקס הוא הגורם לכל ההתנהגות הזאת. אני יותר ויותר בטוחה שהחלק הקנאי, האובססיבי, הכפייתי של בן זוגך באשר אלייך, עם מי את מדברת ומה את עושה- היה שם מאז ומעולם, ז"א חלק חבוי יותר באישיותו שכך או כך היה יוצא, עלייך או על אחרת. הסיפור עם האקס היווה טריגר רציני על מנת שההתנהגות הזאת תצא, אבל לא בהכרח הגורם.

הבכי שלו והאיום "לא יהיה טעם לקום מחר בבוקר"- הם בחירה שלו. אני לא נמנעת מלהביע אמפתיה למצבו, מחד, מאידך- פרידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, והעובדה שניתלה בך ובקשר בכל מאודו, ומנגד- גם חונק אותו במקביל, מעידה על אותו דפוס בעייתי, על אדם של קיצוניויות, שחור לבן, או זה או זה. או שאת איתי או שאת מסתכלת על גבר אחר עם משקפי שמש במועדון.

המצב הזה לא טוב. לא בריא. גם לא עבורו, על אף מה שטוען. ככל שהקשר ימשיך- את תרגישי יותר ויותר אחת שהוא תלוי בה, והוא ירגיש יותר ויותר אחד שתלוי בך ובקשר הזה. בו זמנית את גם תחושי תלויה באישוריו, בחותמות שלו האם מה שאת עושה הוא מוכן לו או לא.. כך או כך שניכם לא תחושו חופשיות בקשר הזה ולכן יהיה טוב לסיימו מבעוד מועד, על אף הקושי הזה.

נסי לשים את עצמך במרכז- לא באחריותך מה בן זוגך יעשה עם העובדה שתיפרדי ממנו. כן, יהיה קשה, אבל נסי לזכור שפרידות הן חלק אינטגרלי מהחיים, והן בד"כ גם מלמדות אותנו הרבה עלינו.
אם תחזירי לעצמך את החופש- את תחזירי לעצמך את ה"תמרה" שאהבת כ"כ.

מה דעתך?
עדי

עדי,
אני מסכימה איתך שפרדות באשר הן הן חלק אינטגרלי מהחיים וגם אני חושבת שהפרידה הזאת תחזיר לי את תמרה הישנה והטובה..
אבל עדיין זה לא כ"כ פשוט..
אני רק חושבת על הסיטואציה שאני יושבת מולו ואומרת לו שאני רוצה שניפרד ואני רועדת..
כל פעם שיש לנו שיחה טובה או בילוי מהנה אני חושבת הנה.. אולי בכל זאת יש לזה צ'אנס..
אני מוצאת את עצמי מגיעה להחלטה שהנה אני עושה את זה ואיך שהוא אני מצליחה לחזור בי מהחלטתי ולהמשיך להישאר במערכת היחסים הזו..

אמרתי לי לנסות ולחשוב אם אני לא מפחדת להיות לבד..
אז לא..
אחרי המערכת היחסים הזו אני מרגישה שאני רוצה , או יותר נכון צריכה, את הלבד הזה.. אחרי שנתתי מעצמי כל כך הברה למערכת היחסית הזו.. ואיבדתי הרבה מעצמי.. אני מרגישה שהלבד הזה יעשה לי טוב.. שאני אצליח ל"חזור" לעצמי ולאגור כוחות..
אני לא מפחדת להיות לבד.. ברוך ה' יש לי משפחה מדהימה ותומכת וחברות נפלאות..
אני רק לא יודעת איך לעשות את זה!?!?מה להגיד כדי שהפגיעה תיהיה מינורית!?כדי שהוא לא ישנא אותי כל-כך אחרי זה..
אני כבר מרגישה שהוא תלוי בי יותר מידיי..ואני מפחדת ממה ומאיך שהוא יגיב..לא משנה כמה אני "אתאמן" ואנסח את מה שאני רוצה להגיד לו.. יכול להיות שבמשפט הראשון שיצא לי מהפה "אני רוצה שניפרד" הוא פשוט יגיד לי "זה מה שאת רוצה!?אז להתראות..אני לא רוצה לשמוע אותך פשוט תעופי לי מהפנים.." 
אני רוצה שזה יגמר יפה.. וכמה שפחות כואב..

הי תמרה,

אני מתנצלת אם מעט גימדתי את עיניין הפרידה. אין ספק שאת צודקת וזה הולך להיות קשה מאוד, בעיקר עם מישהו שתגובותיו נוטות לקיצוניות זו או אחרת.

גם לאורך הודעתך זו, נראה שהשלמת עם העובדה שבלעדיו טוב לך (!) יותר. בכל פרידה יש אקטיבי ופאסיבי, יש יוזם. ואת היוזמת ו"הרעה" במקרה הזה, זה נכון. אבל הנטיה לקחת על עצמך ועל אחריותך את מה שיקרה הלאה, היא לא טובה עבורך. לא בריא ולא נכון להיות במקום ה"מטפל", ה"מכיל", ה"אמא" שרוצה שלא יכווה ולא יבכה ורק שיהיה לו טוב. אמת- את אוהבת אותו, עברת איתו רבות, ואמת שיהיה קשה ואולי את צודקת והוא יגיד לך "עופי לי מהפנים". צריך להיות מוכנים גם לתגובה קשה כזאת.

אבל- בואי רגע ננסה לנתח את אופי הקשר עד כה: בהרבה פעמים לא היתה לך ברירה והנטיה שלך היתה להיות בעמדת האחראית ובעמדת ה"אשמה" ולכן גם ה"מתנצלת", וזה לא יפסח עלייך גם כאן. גם בסיטואציה הזאת של פרידה את תהיי המתנצלת, ולא כי את כזאת בטבעי שלך (כבר סיפרת שלא), אלא כי באופיו ובאישיותו הוא כזה: הוא כנראה ישים אצלך את האחריות ואת אומרת זאת כאן- הוא יגיד לך לעוף לו מהפנים, שאת אשמה, שהוא לא רוצה לראות אותך, ושוב את תחושי מתנצלת, הפוגענית, והוא יתן לך את תחושת האחריות אפילו על חייו- לא יודע אם יש טעם לקום בבוקר.. וכד'. זה טבעו של אדם כפייתי, תלותי. זה חלק ממנו. הוא בא עם זה.

זה לא ישתנה לצערי, את כנראה חוזה נכון את הדברים ויודעת עם איזה בחור את בקשר ומה קשת התגובות האפשריות שלו. הדבר שאת צריכה לזכור כאן זה שגם אם היה מסכים לידידות אחרי הקשר- לא בטוח שהתלות בך תיפסק. לא בטוח שהקנאה תעלם ולא בטוח שזה לא הפיתרון ה"טוב" או ה"רע במיעוטו" לא להיות בקשר כלל, עבור שניכם, כפי שכבר כתבתי לך- שניכם סובלים כאן. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא שרק הוא אחראי על עצמו, וסביר להניח שיעבור תקופה קשה בדיק כמוך. אבל הוא ימשיך הלאה. דבר שלישי- ככל שהקשר הזה ממשיך, כן התלות ממשיכה.. זה כדור שלג שימשיך להתערם. לאנשים תלותיים יש את הנטיה לשים אותנו במקום של האשמה וההתנצלות המיידית שבאה לאחריה. ולרוב אנחנו נשתחל למקום הזה אפילו לא במודע - המקום המרצה, המשקיט, שהכל יהיה בסדר. כי כשיש מולנו אדם כוחני (בצורות שונות כמובן) אנחנו ניקח את המקום המרצה יותר, כדי לחיות בשלום.

אם קשה לך לומר את הדברים וכבר קיבלת החלטה שהנכון הוא להיפרד, תוכלי לכתוב לו מכתב ולתת לו אותו פנים מול פנים, ולאחר מכן לערוך שיחה. אפשר להעלות גם את הקשיים שלך וכמה לך לא פשוט עם הדברים, וזה נעשה בלב כבד. מעבר לזה, את לא יכולה עוד לעשות הרבה, אבל את תקבלי את החופש שלך חזרה, את עצמך, וזכרי- אין לנו אחריות על אחרים ותגובותיהם אם סה"כ אנחנו בסדר. ואת בסדר. (הרבה יותר מזה).

אשמח לשמוע דעתך..

תמרה שלום
אני בהלם ממה שקראתי כי אני מזדהה איתך מאוד היה לי חבר 8 שנים ונפרדנו לשנתים וחזרנו והפך לבעלי לפני 9 חודשים עד שלפני חודש לקחתי את הרגליים שלי וברחתי ממנו בדיוק אותן סיבות שיש לך רק שאני לא תפס אותי עם מישהו ובחיים לא בגדתי בו הוא זה שבגד בי בתחילת הקשר שלנו וסלחתי לו שזה עלה לי מאוד ביוקר כל הזמן היה חשדן ולא מאמין לי למה שאני אומרת והייתי חייבת לתת לו דין וחשבון על מה שאני עושה ולאן הולכת ועם מי .חשוב שתדעי שאין לי חברות ואני טיפוס ביתי לא בליינית וכל הזמן בבית הוריי ואם אני יוצאת זה לקניון עם אחותי אבל גם זה לא עזר מאז שהתחתנו הוא הפך לאובססיבי תלותי ורכושני כל חצי שעה מתקשר ושואל מה עושה ואיפה אני הראש שלו ומחשבותיו זה רק עלי הוא נהיה עצבני ורזה מאוד חנק אותי מאוד ובעצם הרחיק אותי ממנו כמה שהייתי מאוהבת בו שנאתי אותו ההורים שלי כל הזמן התנגדו לקשר שלנו כמו שאמרו הורייך הקשר הזה לא היה בריא נהייתי עצבנית והמחזור השתבש קשה לי היה להיכנס להריון ובמקום להתעסק בהריון התחלתי להתעסק במחזור והוא .... במקום לדבר על ילדים והריון כל הזמן חוקר ושואל ואסור לדבר עם שכנים שלנו בני 20 שהם בגיל של אחי (אני בת 35)לא סבל שמישהו מסתכל עלי ובקיצור ברחתי ואני מאוד ממליצה לך מכל הלב תתרחקי מקשר כזה אני סבלתי אבל חשבתי שאחרי שנתחתן הוא ישתנה כי אני אהיה איתו אבל טעיתי ואכלתי אותה כי זה טבע ואי אפשר לשנות בן אדם במיוחד גברים

עדי היקרה,
אני רוצה להודות לך..
חשבתי המון בתקופה האחרונה על כל המצב.. ובעזרת הפורום ובעיקר בעזרתך המרובה הצלחתי להגיע להחלטה חשובה שאני חייבת לשים לזה סוף ושאני רוצה את עצמי בחזרה.. ולהחלטה יותר חשובה - שלא משנה מה יהיה, שום דבר ואף אחד לא ישנו את דעתי ואת ההחלטה שלי!!
תודה רבה על המקום להתבטאות בו ועל התשובות הכנות והאמיתיות..
אין כמוך!!
שבת שלום, תמרה.. 

טוב לקרוא ממך ויותר מזה את מה שהחלטת בתבונה ובאומץ.

את עושה נכון לדעתי. אין לי ספק שאת תכירי את עצמך ותזהי "אותך הישנה" לאחר הפרידה.

הרבה בהצלחה ושמחה שיכולנו לעזור.