חגים=רבים=לא אוהב חגים

שלום לכם,זקוק נואשות לעזרתכם

מאז שהתחתנתי אני לא אוהב חגים!

בכל השנתיים שאני נשוי אני מוצא את עצמי בוויכוחים וריבים עם אשתי על חגים
וזה ממש כבר נמאס אני בטוח שגם נמאס לה מאוד שנינו שבורים מזה ואנחנו לא מגיעים להבנה
באמת שאני משתדל לוותר לה ולעשות מאמצים,אבל זה פשוט חוזר על עצמו ואני לא יכול כל הזמן לוותר
גם לי יש משפחה וגם אני רוצה לבלות איתם לשמוח איתם
עשינו רוטציה שבראש השנה ופסח זה מחולק לפי חג ראשון חג שני,או שנה כן שנה לא
אך עדיין יש בעיות...
לפני שנה ביקשה שנעשה אצלה שבועות.. אמרתי בסדר,השנה שוב רוצה שבועות... אמרתי שאין לי בעיה רק שלפחות יום העצמאות נלך לעל האש אצל ההורים שלי.. אבל היא עקשנית גם אצלה עושים על האש בעצמאות והיא רוצה להיות! מבינים??
ניסיתי להסביר לה שגם אני פה ושגם לי יש משפחה ואני רוצה לחוות את אותם הדברים
ושאם כל הרצון הטוב שלי לרצות אותה גם אני פה במערכת יחסים,אבל היא בוחרת להפגע ולריב ולחשוב שאני עקשן.
אחד הדברים הקשים זה שאחותה נשואה למישהו שלא כל כך מת על המשפחה שלו וכל החגים כמעט הוא עושה איתה אצל אמא שלה. תמיד אני שומע כמה הוא בסדר,כמה הוא דואג להיות איתם,וכו'.. וכו'... חתן מהאגדות.
אז מה ?.. בגלל זה לשפוט אותי ולהגיד שאני לא מתחשב?.. המשפחה שלה רק יודעת לבקר אותי דרכה ולפעמים להתסיס.. אבל למה?.. מה לא מבינים שגם אני פה בזוגיות?
אם יוצא שאנחנו אצלי באיזה חג אז רואים אותי כאחד שלא מתלהב להיות איתם
כמה פעמים אשתי זרקה לי שלדעתה אני לא אוהב לבוא לאמא שלה ושאני כאילו סובל שם...
וזה ממש לא נכון,לא חשוב כמה אני יסביר לה שזה בגלל שאני רוצה לבלות גם אצלי בחגים
לא משנה כמה אני כן יבוא ... תמיד ימצאו להגיד למה הוא לא בא

אם כל הכבוד לגברים אחרים,שלא מזיז להם,... לי כן זה מפריע ולי כן חשוב להיות גם עם המשפחה שלי.. והאמת כבר נמאס לי מכל הקטע הזה שתמיד הגבר זה שצריך לוותר ולהתחשב ולהעניק
ממתי הפכנו להיות סוג ב'? מצטער שאני ככה פורק אבל מצבים כאלה רק גורמים לי להרגיש שהיום לגבר כמעט ואסור לדבר או להחליט.

מחכה לתשובה או עצה ..בתקווה שיש אחת כזו